שם צופן: וריטי, הספר שמחזיר את הפלפל והעניין לז'אנר הרומן ההיסטורי שקצת העלה עובש. אליזבת וויין, סופרת וטייסת, כתבה רומן ריגול והרפתקאות המתרחש בתק' מלחמת העולם השנייה, באנגליה הנלחמת על חייה ובצרפת הכבושה. נדמה שכבר קראנו וגם צפינו באינספור סיפורים מן הסוג הזה, אך וויין מצליחה לחדש, ובגדול. בראש ובראשונה, שתי הגיבורות שלה, ג'ולי המרגלת ומאדי הטייסת, הן נשים. איזה חידוש מרענן, והן כתובות כל כך נפלא. הסופרת מצליחה לברוא דמויות אמינות, מרגשות ועגולות ויותר מכך לברוא חברות אמיצה ונשגבת, חברות של אחיות לנשק שעד כה קראנו ושמענו עליה רק מן הפרספקטיבה הגברית.

בנוסף, זהו רומן מתוחכם, שנון ומודע לעצמו ולז'אנר בו הוא כתוב. כך שמעבר להרפתקאה המלחמתית ולאקשן, ויש לא מעט מהם, כולל אינספור פרטים מדוייקים ואמינים על מטוסים וטיסות, הרומן עוסק בגילוי האמת ובהסתרתה, בשאלה מהי האמת, מי אמין, מי שקרן, מי משתף פעולה ומי דובר אמת. אך גם ללא רבדים נוספים אלו הסיפור סוחף להפליא, עמוס בטוויסטים, מצחיק לפרקים אך גם סוחט דמעות. ברור שוויין יודעת היטב את מלאכתה, גם מבחינת התחקיר, גם מבחינת הכתיבה.

חשוב לי גם לציין את התירגום המשובח של ענבל שגיב נקדימון, שמצליחה ללהטט בין שפות, ז'אנרים וסגנונות כתיבה בווירטואוזיות מופלאה כמו גם את עיצוב העטיפה המרהיב של דור כהן. עוד בחירה מעולה של הוצאת "עוץ" האיכותית.

לסיכום, אקשן והיסטוריה עם ערך מוסף. לא רק לנוער.

אולי אני אגיד את זה כבר בהתחלה, כי די ברור שההמשך יכלול פרטי עלילה וקלקלנים. אז זה פר שנקרא בלב דופק ובקושי רב. חלק ממנו גם כולל תיאורי עינויים של הגסטפו. לא כמו מה שהחבר'ה של מנגלה גרמו, אבל מספיק קשה. זה למי שמתלבט אם לקרוא או לא, כי מומלץ, אבל לא לבעלי לב רך.

שנת 1943 באירופה, שנה קשה ביותר. שתי בריטיות (אחת תמחה מיד שהיא לא אנגליה אלא סקוטית) נפגשות במחנה צבאי, מגשרות על כל פערי המעמד ביניהן והופכות להיות חברות טובות מאוד. מאדי, פשוטת העם, מצליחה להשתחל פנימה ולהיות טייסת. קוויני, הסקוטית בת האצולה מתחילה כמפעילת אלחוט ומשם עוברת למשימות אחרות, מסווגות וסודיות. וכך יוצא ששתיהן נוחתות בצרפת. וקוויני נופלת בשבי ונחקרת בעינויים. נראה לי שכאן בארץ, במצב הלוחמה התמידי שאנחנו נמצאים בו, יוצא לחשוב על זה הרבה. מי עומד בעינויי השבי, מי נשבר ומתפרק, מי מסגיר סודות לידי האוייב. אי די בטוחה שאני, לו הייתי במצב הזה, הייתי נשברת. קשה לי לסבול כאבים, ואני ממש, אבל ממש לא יודעת לשקר. אפילו שקרים פשוטים ותמימים כמו מה עשיתי אתמול כשלא באתי לעבודה, לא מצליחים לצאת ממני, בוודאי לא רואה את עצמי משכנעת בשקרים גדולים.

הספר הזה, ברובו, הוא הווידוי של קוויני. היא נשברת, ומוסרת מידע, ובתמורה העינויים שלה מוקלים. אין לה שום צל של ספק שהיא לא תצא בחיים. למעשה היא די יודעת בוודאות שמוות בירייה עדיף בהרבה על הסוף הצפוי לה אבודה ונעלמת במחנה ראוונסבריק, בלי תיעוד כתוב, ובלי שמישהו יודע מה עולה בגורלה. היומן של קוויני הוא ניסיון להרוויח זמן. היא מוסרת פרטים עובדתיים, אבל מכניסה אותם לסיפור ארוך מאוד ופטפטני מאוד הכולל את קשריה עם מאדי, אבל גם את סיפורי המשפחה שלה, זכרונות ישנים, תחושותיה מהשהות המבודדת בכלא, שנואה על כל שאר השבויים, דאגותיה באשר לחבריה לנשק ובעיקר לחברתה הטובה מאדי.

לא סיפור אמיתי. אולי חבל שלא. אבל בדייה שבחלקה הגדול מתקבלת על הדעת, וכאמור נקראת בלב הולם.

****
ארבעה כוכבים

קשה למצוא מילים שדי בהן לשבח את הספר הזה. אני אנסה בכל זאת.
כי הכול בו מתאים בדיוק ומוגש נהדר: יש את הדמויות מעוררות ההשראה וראויות להערצה. יש כתיבה זורמת ומרתקת. יש פיתולים ותגליות מפתיעות בעלילה שהשאירו אותי בפה פעור. יש אמינות היסטורית - אמנם בנוגע לזה לא הייתי בטוחה, כי מעולם לא התיימרתי להיות בקיאה בהיסטוריה באופן כלשהו, אבל המחברת טרחה לכתוב אחרית דבר מפורטת ובה תיארה את המחקר ביצעה, ואפילו מודה בשניים-שלושה פרטים שאמינותם מעורערת במקצת. בכל מקרה, במהלך הקריאה חשתי צורך לבדוק האם הוא מבוסס על סיפור אמתי (לא), וזה כבר סימן טוב.
כנראה שהייתי סולחת לאליזבת ויין על טעויות גדולות מאלו, מכיוון שעלה בידה לכתוב ספר שמצליח להוות יצירת מופת וגם נעים לקריאה בעת ובעונה אחת, אחד שאיכותו לא נפגמת גם לאחר תרגום, ועוד אחד שכתוב ברקע כל כך לעוס (מי לא כתב ספר שמתרחש במלחמת העולם השנייה?) ועדיין מצליח להציג זווית מקורית ומעניינת.
והוא באמת מעורר מחשבה. גם אם הדמויות מומצאות, וכל סיפורי גבורתן נבדו מליבה של המחברת, הרי לגבורתן ועוז רוחן יש אחיזה במציאות. וזה מעורר מחשבה על כל הקרבות הקטנים, כל החיילים הקטנים ומעשיהם הקטנים שאיש מעולם לא ראה ואיש לא ידע לספר, שהצטברו לבסוף והטו את כף המלחמה. גם אלו שנפלו, וגם הכישלונות החרוצים שמותירים טעם מר בפה, בסוף הם כולם חלק מהניצחון. מצאתי במחשבה הזאת השראה רבה.

אחרי כל אלה, מי אני שאתן פחות מחמשת הכוכבים בהם ספר יכול להתהדר?

את הספר “שם צופן: וריטי” שכתבה אליזבת וויין, בהוצאת עוץ, כדאי לקרוא כי הוא על נשים לוחמות במלחמת העולם השנייה.

הספר מתחיל בכך שגיבורת הסיפור כלואה בידי הגסטאפו בצרפת. היא אזרחית בריטית, כנראה אלחוטנית שנתפסה בידי הגרמנים ועונתה כדי שתמסור מידע על בעלות הברית. היא כורתת ברית עם השטן ובתמורה להפסקת העינויים היא מבטיחה לתת לשוביה את הצפנים של חיל האוויר הבריטי, את שמות ומיקומי שדות התעופה ואת שמותיהם של כל מי שהפעיל אותה. את כל האינפורמציה הזאת היא כותבת על דפים, וזהו למעשה הסיפור שאנו קוראים.

שיתוף הפעולה שלה עם האוייב מרגיז מאוד אסירים אחרים הכלואים סמוך לתאה, וגם את הקורא הממוצע, כלומר אותי. היא מלהגת בפטפטנות על ראשית ההכרות שלה עם מאדי, חברתה הטייסת, ועל קורותיהן במלחמה ואיך התגלגלה מאדי להיות טייסת בכלל ובחיל האוויר בזמן המלחמה בפרט. הסיפור הזה לא ממש “תופס” אבל הקורא החכם יודע להמתין לחלק של הספר שבו יתגלו עוד רבדים לסיפור הזה, וזה קורה קצת אחרי האמצע. או אז כל מיני פרטים מתחברים לתמונה גדולה יותר ומרתקת הרבה יותר, ואז כבר אי אפשר לעזוב את הספר.

אהבתי את החיבור הנשי בין שתי גיבורות הסיפור, את אומץ ליבן, חכמתן והתושייה הרבה שלהן על אף שהן מתייפחות בלי סוף ממש. אהבתי את תיאורי המטוסים והטיסות. אהבתי את הזווית השונה שהסיפור מקבל בהמשכו ואיך המון עובדות מתחברות למשהו אחר ממה שחשבתי בהתחלה, אהבתי את משחקי המילים ואהבתי את המובאות מהסרטים.

סיפור על שתי נשים ממקומות ומעמדות שונים בבריטניה של מלחמת העולם השנייה, שנפגשות במציאות הפכפכה, שברירית ולעיתים בלתי אפשרית.

ספר נהדר.

ספר יפה על חברות אמיצה ואמיתית בין שתי חברות בתקופת מלחמת העולם השנייה, האחת טייסת מטוסי תובלה והשנייה אלחוטאית המשמשת כסוכנת חשאית. השתיים נפגשו במקרה במהלך המלחמה והפכו לחברות נפש.
ההתחלה לא זרמה לי כל כך אבל אני שמחה שהמשכתי ובהחלט ממליצה בחום!
הספר מתאים מאד לבני נוער מגיל 14 ומעלה , כתוב בשפה קלילה ומהנה גם למבוגרים.
החלק הראשון של הספר מסופר מפי קוויני. הסיפור מתחיל באוקטובר 1943, כאשר מטוס ריגול בריטי מתרסק בצרפת הכבושה. מאדי הטייסת שכנעה את קוויני הסוכנת לצנוח כי הרגישה שהמטוס נפגע מירי.
קוויני צנחה ונתפסה ע"י הגסטפו. עכשיו היא אסירה והיא נדרשת לספר את כל מה שהיא יודעת על הכוחות הבריטיים, על מטוסים ושדות תעופה, אחרת דינה יהיה מוות בעינויים. בכלא היא עוברת עינויים קשים.
קוויני מחליטה לשתף פעולה ולכתוב הכל. היא כותבת לאט לאט ומושכת את הימים כדי להרוויח זמן.
אישה גרמניה משגיחה עליה ובהמשך יתבררו פרטים מפתיעים אודות אותה גרמניה קשוחה.
החלק השני של הספר מסופר מפי מאדי. היא מנסה לגלות מה קרה לחברתה.
האם קוויני היא באמת בוגדת? האם היא תצליח להציל את עצמה? האם היא תגלה מה עלה בגורל חברתה מאדי? האם מאדי תוכל להציל את קוויני? האם מאדי נכשלה במשימה? האם השתיים ייפגשו שוב?
תשובות לשאלות אלו ואחרות תגלו בסיפור המרגש הזה שמלמד מהי חברות אמת וכמה אתה מוכן להקריב מעצמך בשביל חברך.
בהמשך מתגלים עוד פרטים והעלילה מתפתחת לכיוונים חדשים ומפתיעים מאד.
נהניתי מאד מהספר, ממליצה בחום!