ביקורת ספרותית על יומני החנונית 1 - סיפורים מהחיים הלא-ממש מדהימים - יומני החנונית #1 מאת רייצ'ל רנה ראסל
בזבוז של זמן

---

איכס, אני פשוט נגעלת כרגע. אלו לא חיים של אף בנאדם אמיתי. אני מאוכזבת מעצמי מאוד שאז בכיתה ד' קראתי שלושה מהספרים. אני מתחרטת שאיפשרתי למוחי גישה לטמטום צרוף כמו זה. אני נשבעת שלא אתן לאף אדם שאני מכירה לקרוא את זה. היא ילדה בכיתה ח' או משהו כזה, היא לא אמורה להתעסק בבגדים שעולים יותר מהבית שלה ובאיפור למרות שאף אחת בגיל הזה לא מתאפרת. ויש את הילדה העשירה הזאת, שמנסה לגרום לה להתאבד? איזה אינטרס יש לבן אדם אמיתי להרוס למישהו את החיים בגלל "שאבא שלה מדביר ג'וקים". אני רוצה להקיא עכשיו, אבל אני עסוקה מדי בלהזהיר אתכם מפני הזוועה הוורודה, הדביקה והגעלית הזו. ויש גם את הווא שמאוהב בה והיא מאוהבת בו והם לא יודעים את זה? חי זקנו של מרלין, היא לא אמורה לחשוב על נשיקות צרפתיות וחתונה! היא פשוט ילדה שטחית חסרת מחשבה, וכל הספר הוא בסלנג נורא, כאילו הסופרת מנסה להיות בת עשרה שוב, ולא מצליח לה. זה נורא קיטשי, שהם מאוהבים אחד בשני ולא יודעים זה. הרי, אם זה יקרה, ואם יש רגש אמיתי, אחד הצדדים יספר את זה מתישהו. מקווה בשבילכם שלא נחשפתם לזוועה הזו.

» ביקורות נוספות של פוטר דוקיין אוורדין
» ביקורות נוספות על יומני החנונית 1 - סיפורים מהחיים הלא-ממש מדהימים - יומני החנונית #1