ביקורת ספרותית על החיים הם הרע במיעוטו - מכתביו הגנוזים של אמהי"ד מאת ארז מירנץ
ספר טוב

---

את אסופת הסיפורים והרעיונות של אמהי"ד התחלתי לקרוא בחשד קל, אסופות של קטעים זה תמיד דבר מורכב. הרי ספר עם סיפור עלילתי אחד יכול להפנט אותך או לעבור לידך כאילו כלום, באסופה של קטעים יש מגוון מורכב מזה. ב"החיים הם הרע במיעוטו" יש הכל מהכל וטוב שכך. הספר מתחיל ונגמר ביומן של המחבר ובין לבין יש "סיפורים לא לפירסום", "פרגמנטים - יצירות לא שלמות לאדם השלם" ו"מסות חסרות מעש" ובין קטע אחד לאחר ציטוטים מופלאים, אותם כתב המחבר במקומות שונים.

היו קטעים שהשאירו אותי פעורת עיניים ומלווים אותי עד עכשיו, גם שבוע אחרי שסיימתי אותם, "אושר יחסי" הוא סיפור כזה (ואני מאמינה שעוד אחזור לקרוא אותו בזמנים קשים יותר כשארצה סטירת לחי טובה). בקטע הזה ובעוד לא מעט אחרים, המחבר פשוט שם לקורא מראה מול הפרצוף, קיסמים בעיניים, וקושר אותו לכסא ככה שיראה טוב טוב מה עומד מולו.
הקטעים, ארוכים כקצרים, בספר מדברים עלינו כחברה, כמדינת ישראל, כצעירים, כאמנים. דרך חלקם המחבר נותן לנו עצות לחיים טובים יותר (לדעתו). וחלקים אחרים בספר מדברים בכלל על החיים שאחרי המוות, על העולם של למעלה, על דתות קיימות וכאלה שפחות.

יש קטעים מצחיקים בהם מצאתי את עצמי מחרחרת מצחוק בלתי נשלט כמו בקטעים שמדברים למה עדיף לגור בישראל במקום ברשימה ארוכה של מדינות אחרות, או מה הם האירועים החשובים באמת בתולדות המדינה (כשאמא של גיא פינס נולדה למשל). גם הציטוטים לא חפים מפשע ומרבית הציטוטים בין הקטעים פשוט גרמו לי לרצות ולעשות להם שיתוף למען יראו וייראו.

הספר מומלץ בחום למי שצריך סיפור פה ושם כדי להתנתק לרגע מהמציאות הקשה ולקרוא כמה היא קשה אך משעשעת/עצובה/אופטימית/חסרת תקווה דרך כתיבה כשרונית, ואפילו לקריאה ברצף של רעיונות חשובים יותר (איך לחיות רגוע יותר בישראל) או פחות (מי אמר הלאמת הזנות ולא קיבל?).

ואסיים בציטוט האהוב עליי בספר: "מוזיקה לפקידים במשרד זה כמו חורים לאוויר לצבים בקופסת נעליים".

» ביקורות נוספות של Reut.Zaro
» ביקורות נוספות על החיים הם הרע במיעוטו - מכתביו הגנוזים של אמהי"ד