ביקורת ספרותית על זיונים זה לא הכל מאת דן בן-אמוץ

---

מי היה באמת דן בן אמוץ, כותב רציני (אני בכוונה לא משתמש במילה "סופר" כי אחרי הכל זה היה לעניות דעתי רק ברמה של עיתונאות נדמה שלפעמים אפילו דיי צהובה) או כותב שהיה ביד אחת אוחז בעט וביד שניה (סליחה על הבוטות אבל ברור שלצורך העניין בכדי להחיות את רוחו, זה לא רחוק מהמציאות אותה חי) הוא היה מאונן ומביא את איבר מינו עד למצב של שפיכה, כאילו באקט הזה הצליח לחדד את המחשבות שחלפו במוחו.

נדמה שזר לא יבין זאת אבל האמת שבמסיבת הפרידה של דן בן אמוץ מהחיים, בה בחר מעבר לסגירת כל מיני קצוות וסגירת חשבון אישי שהיה לו עם עמוס קינן (וזכור מאותו אירוע גם הקטע שלו עם שייקה אופיר כ"אבו זאכי") גם חברים לא הבינו אותו. מספיק אם אזכיר את אותו קטע לא נעים (בלשון המעטה) בו הזמין רופא שיספר על הגרורות של מחלת הסרטן שלו, אותה מחלה סופנית שממנה כידוע נפטר בסופו של דבר. היו מן הסתם חברים שהתרעמו על כך אבל אחרי הכל זה לא היה העניין היחיד שהוכיח שבן אמוץ לא פחד מאף אחד, הוא נהג לא פעם בחייו כאחד שלא היה לו לא דין ולא דיין.

ניקח לצורך העניין את הספר הזה, "זיונים זה לא הכל" שיצא לאור כמה שנים לפני. הוא העלה בו את סיפור חייו, בצורה כזאת שלמילה "זיונים" יש משמעות כפולה, גם אותם סיפורים שהביא מחדרי המיטות שלו אבל גם "זיוני שכל". הוא העלה בספר נושאים מעניינים, כמו איך התחילו כל מיני סטוצים שהיו לו עם בנות המין השני (לפעמים היה מתרועע עם בנות שהיה בגיל של אמהותיהן), איך התגבר על משבר כתיבה שהיה לו בפתיחת בית מלאכה זעיר (זה שבסמוך לו עד היום ישנו שלט המעיד שהמקום שימש לו כגלריה) ועוד.... הספר הזה שנותן לקורא לא פעם את הרגשה של כתיבה אינטימית, כאילו כותב אחר בכלל לא היה שומר עליה וזורק אותה שלא לדבר על לפרסם, זכה למרבה הפלא להצלחה.

אם אתם לא מכירים בעובדה הזאת אתם בטח מרימים גבה אבל לספר הזה לא רק שיצא ספר המשך אלא גם הביא לשורה ארוכה של נשים לכתוב לו. אני מניח שיש כמה מכם שהעניין מזכיר להם מן הסתם את פרשת חבצלת (חבשוש), אותה מעריצה שהתכתבה עם פנחס שדה ובסופו של דבר התאבדה אבל "נשים כותבות לדן בן אמוץ על ...." (על שם ספר שמאגד כמה מהמכתבים) בין אם הוא פתח אפיק קרה כמה שנים לפני. אז מי היה באמת דן בן אמוץ? גורו או סתם איש רעב לפירסום. אם הזכרתי קודם את החברים של דן בן אמוץ חבל שרק אמנון דנקנר כתב ביוגרפיה עליו, כמצוותו מלאת סנסציות, היה מן הראוי שימשיכו לעסוק בכתביו ולשפוך עוד אור בגוונים נוספים על סיפור חייו (להבדיל "חמישים גוונים של אפור") אולי אחרי הכל הוא הקדים את זמנו.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על זיונים זה לא הכל