ביקורת ספרותית על הנערה ברשת העכביש - מילניום #4 מאת דויד לגרקרנץ
ספר בסדר

---

****




יש לי לא מעט תחושות סותרות לגבי הספר הזה, המשך רביעי של הטרילוגיה המוצלחת של סטיג לרסון הי״ד שכבשה את העולם לפני כמה שנים, והעמידה על המפה את ספרות המתח הסקנדינבית שעד אז לא היתה מי יודע מה פופולרית.

מצד אחד, ביחס לספר שכתב מישהו אחר אחרי שהסופר המקורי החזיר ציוד בנסיבות כאילו טבעיות - הספר מספק את הסחורה, ובגדול. נגרעו ממנו, ברוך השם, החפירות הארכיאולוגיות שסטיג לרסון הפך לאמנות, ויש בו לכאורה את כל הדברים שהפכו את הסדרה ״הנערה ש...״ למה שהיא - קנוניה טובה, אלימות נגד נשים וליסבת סלאנדר שמטפלת בזה באלימות נגדית, מילניום ומיכאל בלומקוויסט, האקרים, פשעים בינלאומיים וכן הלאה - אלא שמשהו בספר הזה מרגיש לא מהודק מספיק, לא אפל מספיק, קצת שטחי ופופוליסטי, ומעל הכול - הוא מרגיש כאילו מישהו הכין ארוחה לפי מתכון מספר בישול ממש ממש טוב, השתמש בכל החומרים הנכונים, אבל מה לעשות, הוא לא כזה טבח אייאייאיי, אז הוא זייף פה וזייף שם, והארוחה יצאה ממש בסדר, והאורחים השמיעו המהומי הנאה בלתי מחייבים, למרות שכולם הרגישו שזה לא ממש ״זה״.

אני יכול לחפור הרבה על כל מיני דברים, אבל אולי עדיף שאתמקד בדברים העיקריים.

לחיוב: הספר די מותח, הוא כתוב לא רע בכלל, ויש בו לא מעט אינפורמציה מרתקת בלי שום קשר לעלילה עצמה, שבאופן אישי חידשו לי כמה דברים לידע הכללי. כמו לדוגמה, מושג ה״סוואנט״ שלא הכרתי קודם.

לא לחיוב: נדמה לי שהתכונה העיקרית הנדרשת ממישהו שכותב ספרים בכלל וספרות מתח בפרט, היא איפוק. אל תגלה. חכה. חכה. חכה. עוד קצת. גם כשזה ממש שם, תחכה עוד. אז לגרקרנץ הצליח לעשות את זה בהתחלה, כמעט עד החצי של הספר. אבל אז, כשהוא התחיל לשפוך, אפילו בלי שמישהו עינה אותו, אוהו, הוא שפך הכול. ואם יש משהו שמבאס בספרים מהסוג הזה, זה שלסופר אין ממש כוח להמשיך ולשחרר אינפורמציה טיפין טיפין, אז הוא מחכה להזדמנות הראשונה ושופך ומסביר את ככככללללללל ההיסטוריה ובעצם פורם את כל הקשרים ומסביר את כל ההקשרים, והקורא האינטיליגנטי רוצה לירות לו בראש. כך שמאותו רגע, למרות (כאמור) המתח הלא רע שעוד נשאר ממנו משהו, הכול הרגיש ברור, שטוח, מוסבר עד העצם, מואכל בכפית שלא לומר בכף, שלא לומר במצקת, וחפוז חפוז - ובד בבד נמתח כמו מסטיק, פשוט בגלל שברגע שהבנת מה קורה, הטעם די הולך לאיבוד.

ובכל זאת, הדבר הכי חיובי שאני יכול לומר על הספר הזה לסיכום, הוא שלמרות שהוא בערך הספר העשירי, אולי יותר, שאני קורא במקביל, הצלחתי לגמור אותו בשוונג אחד מההתחלה לסוף בערך תוך יומיים. אז וואללה.

****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על הנערה ברשת העכביש - מילניום #4