ביקורת ספרותית על הרפתקאותיו של תום סויר מאת מארק טוויין
ספר מעולה

---

מפליא לגלות שאין כל משמעות למרחק גיאוגרפי ושוני תרבותי כשזה מגיע לילדים. תודו - אני ואתם היינו תום סויר, האקלברי פין, ג'ו הארפר ובקי תאצ'ר. לכן הספר הזה נותר אהוב ומוערץ גם קרוב למאה וחמישים שנה לאחר פרסומו. וככל שגילך עולה - כך התרגשותך ואהדתך לספר גוברים, כי המיוחדות שבילדות לא ניכרת אלא ממבט מרוחק של שנים. אני מרשה לעצמי לומר שמקומו של הספר באגף המבוגרים ולא באגף הילדים. עוד דבר מעניין שהבחנתי בו, הוא שככל שהינך מתקרב לסוף הספר - כך חרדתך הולכת וגוברת, החרדה שתום והאקי יתבגרו, ויהפכו למשעממים וצוננים, כפי שהחיים הציניים הופכים אותנו להיות. ועם סיום הספר אתה תולה עיניים ומתפלל בשקט - בבקשה, תישארו ילדים לנצח.
ביום חמישי האחרון יצאתי לטייל בגבעות שממזרח לכפר האורנים וכפר רות. לבדי, עם בקבוק 2 ליטר, מצפן ועוד כמה שטויות של מטיילים. למה עשיתי את זה? אין לי מושג. אולי משהו מרוח ההרפתקנות של תום וחבריו חדר בי מבלי משים. לא אוכל לתאר במילים כמה מוזר וכיף זה היה. כל בור מים שאתה מגלה, כל שבר ידית של כלי חרס שאתה מוצא, ואפילו קרניים של צבי שאתה נתקל בהן באקראי ומרגיש כאילו מצאת אוצר. פתאום קלטתי, שגם כשאני מתקרב לגיל השלושים, הילד שבתוכך תמיד נמצא אי-שם - וצועק אלייך: "תוציא אותי למסע הרפתקאות! תראה לי משהו מעניין! פליז! פליז! פליזזזז!!"

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על הרפתקאותיו של תום סויר