בני האדם המציאו סיפורי בריאה. לסיפורי הבריאה הם הוסיפו אלים. לאלים הם נתנו תכונות של בני אדם, וגם הוסיפו להם תכונות של ציפורים, ועוד תכונות של שאר בעלי חיים, ועכשיו אפשר לספר עליהם סיפורים רבים, כיד הדמיון הטובה. לא פלא אם כך שכל פסיכולוג יכול למצוא התאמה בין תכונות האלים לתכונות בני האדם. תסביך אדיפוס, נרקיסיזם, וכו' הם רק קצה קרחון לרשימה של בעיות האדם בהתייחס להתנהגות האלים.
ניצה אברבנאל החליטה להתייחס לאל גלגמש, האשורי, כשהיא מתארת את המעבר מההסתמכות על ה'אם הגדולה', בוראת העולם, עד לתקופה שבה 'עקפו' הגברים את הנשים. האם הגברים קלקלו את העולם? לדעת אברבנאל כן. היא מתארת את תקופת ה'אם הגדולה' ( 4000 שנה ויותר לפני הספירה) כתקופה הרמונית שבה חיו אנשים בהתאם לחוקי הטבע, אלא שאז מרדו הבנים באימהות שלהן, ומכאן ואליך התחילו מלחמות ושאר בעיות, כולל כמובן שלטון הגברים על הנשים.
האם גלגמש מרד באמו? אני לא חושבת כך. גלגמש מסמל כמעט כל גבר צעיר שמחליט להיות עצמאי. אז נכון שהצעירים היום לא הולכים להרוג מפלצות וגם לא לחפש את הפתרון לחיי נצח, אבל זו לא בעיה למצוא גם היום נושאי חיפוש מקבילים אצל הצעירים.
מה שהפריע לי במיוחד בספר הייתה התיאוריה על החיים ההרמוניים עם הטבע. מה זאת אומרת? והאם באמת טוב יותר לחיות כך? איכשהו כשקראתי את התיאורים האלה חשבתי מיד על כוורת הדבורים (גם בהקשר ל'אם הגדולה') כי מה קורה בכוורת? זה מתחיל ב'מעוף הכלולות" שבו דבורים זכרים רבים רודפים אחרי המלכה כדי להזדווג איתה למרות שאחרי ההזדווגות הזכר מת, ואת אלה שנשארו לעת עתה בחיים הדבורים מגרשות אל מחוץ לכוורת, כך שבחורף הם מתים. זה ממשיך בדבורה המלכה שחוזרת לכוורת ומטילה את הביצים, ואז מייצרות הדבורים מזון מיוחד ואוטמות אותו בכל תא קטנטן שבו ביצה. מהביצה בוקע הזחל שאוכל את המזון, אחר כך הופך הזחל לגולם, ולבסוף יוצאת דבורה בעלת כנפיים. ומה עושה הדבורה הזאת כדי לבסס את מלכותה: היא עוברת תא אחרי תא, ומשמידה והורסת את כל התא ואת כל מה שנמצא בתוכו, העיקר שלא יהיו לה מתחרים על השלטון. והנה הרמוניה של חיים לפי חוקי הטבע. ואם כך, מה הפלא שלקבוצה של זכרים נמאס מהשלטון הנשי.
מעניין שסיפורי האלים הסתיימו ברגע שבו הומצא אלוהים, הזכר. ניגוד גמור ל'אם הגדולה' הבוראת. אבל ביחד עם האלוהים החלה להתפתח גם התרבות המוכרת לנו, מן הגלגל ועד לחשמל. גם גלגמש החל אחרי 'הטיול הגדול' לבנות ערים. ובנוגע לנשים: כבר מזמן אמרתי שאם הנשים היו באמת רוצות בשיוויון - הן יכלו להתאגד ולהשוות את כוחן מול הגברים, אבל למה זה לא קורה - לי זה לא ברור, למרות שגם אלוהים (ואתם יכולים לעבור על כל ספר התורה) לא אומר בשום מקום שהנשים הן פחותות ערך. פחיתות הערך החלה רק כשכל מיני גברים, שחשבו עצמם לחכמים, החלו לתת פירושים משלהם לפסוקי התורה.










![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




