ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 7 באוקטובר, 2016
ע"י אירית פריד
ע"י אירית פריד
הרומן הקטן/גדול הזה של מלמוד, מהדהד מתוכו געגועים לעבר, וציפייה לעתיד טוב יותר בדמותם של מוריס בובר בן השישים החנווני היהודי כבד הגוף ושמוט הכתפיים בעל השער האפור העבות שהצטרך תמיד לתספורת, ואיידה אשתו, שגם לה שער עבות אך שחור עדיין כולו ופניה חרושים ורגליה תמיד כואבות, והלן בתם הצעירה ופראנק הנווד היתום–הזבן (העוזר)– שיום בהיר אחד חובר למשפחה כדי לכפר על עוון שביצע .עולם ומלואו רוחש ומבעבע בתוך, מעל ומסביב למכולת הפינתית הקטנה והעלובה שלהם שנמצאת באחת משכונותיה של ניו יורק- ברוקלין אם אינני טועה.
השנים הן תקופת השפל הכלכלי באמריקה- קריסתם של העסקים הקטנים- שנות השלושים של המאה הקודמת נשמע רחוק מדי נכון ? אבל ממש לא. לרבים מאתנו, הבוגרים יותר, אלו שנים שנמצאות עדיין מאחורי גבנו או לפחות בתודעה שלנו, וברנארד מלמוד מצליח להפיץ בין הדפים את הניחוח המוכר השמור למיטב הסופרים היהודיים של המאה העשרים. כמו למשל בשביץ זינגר ואפלפלד שלנו. הוא ניזון מקורות חייו .(נולד בברוקלין להורים ממוצא רוסי שהיו גם הם חנוונים) וכמו רבים מהשנתון שלו (1914-1986) גם הוא כותב על הגלות, על חיי המהגרים היהודים בארה"ב ועל היחסים בין היהודים ללא יהודים וכל תוצרי הלוואי של ההגירה.
פראנק הוא הדמות הראשית ברומן שלו, הנודד שמסרב להגדיר את עצמו כנווד, בחור ממוצא איטלקי שעובר טרנספורמציה, כמו גם האחרים, ומיתום, שהיה פורץ בעברו גנב שודד ועוד, הוא מתגלה כחרוץ ומסור וכזה שמבקש מחילה, ומתעמת מוסרית עם מעשיו, ולוקח אחריות עליהם וגם על הסובב אותו, וישנו גם סיפור אהבה בינו לבין הלן בתו של החנווני .
ספר מעולה. הרבה זמן לא קראתי פרוזה שאינה מבקשת לה דבר ומאידך תובעת את כל עולמך- כקורא. אינני מסורתית, אבל החומרים האלו מחזירים אותי לסיפורים "מבית אבא " ששמעתי ממוריי בבית הספר, בזמנים שלמורה עוד ניתנה הנבואה– והוא נקרא בפינו "מחנך" .
מומלץ בחום לכל מי שאוהב להתרפק .
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דן-1
(לפני 9 שנים)
אכן ספר לא רגיל.
מלמוד מטיב לתאר דמויות,בעומק לא רגיל.
אהבתי את התיחסותך למורים מהדור של פעם, שהיו אוטוריטה בעיני התלמידים של אז. |
|
|
גלית
(לפני 9 שנים)
ודרך אגב אם לזה אתה קורא גועשת מסתבר שלא קראת בכתביי.
מאוכזבת. |
|
|
גלית
(לפני 9 שנים)
ובכן מחשבות,
לא רואה במה האמירה הזאת שלך שונה מאמירות אחרות שלך.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים)
גלית, תרגיעי. אני מתבדח ואת גועשת.
|
|
|
גלית
(לפני 9 שנים)
מסתבר ששוב יש באגים בסימניה
ואין אפשרות לערוך,לפחות לא מהסלולרי,אז אני לא יכולה לתקן שגיאות מקלדת ולערוך את עצמי.
שורה תחתונה - אני לא מעריכה -בכלל- אנשים שמזלזלים באחרים בגלל סוג הספרים שהם קוראים,אני בדעה שעדיף לקרוא תוכידס על פני אי קריאת שום דבר,בהחלט מכעיסות אותי שגיאות כתיב ולגמרי מרתיחות אותי הנטייה הרווחת להשתמש ב י' בגוף ראשון עתיד ( אני ילך,אני יכתוב,אני יסע),אני מבינה את השריטה של מחשבות בעניין פיסוק נכון,אבל בהחלט לא מסכימה בעניין " ספרים נכונים" או " סופרים נכונים" בכל אופן לא כקביעה גורפת אלא תוך הסתייגות " לעניות דעתי"," אני סבורה"," לטעמי" וכן הלאה. את העוזר קראתי כי היה ברשימת קריאה בתיכון חיבבתי לא יותר מזה ( אם כי כן ארצה בעתיד לקרוא עוד משל מלמוד) אירית - כתבת בקורת מצויינת. |
|
|
גלית
(לפני 9 שנים)
אין ספרים גבוהיי מצח
יש מבקרים עם אף בעננים.
קראתי המון ספרים בחיי, חלק נכבד מהם "רומנים למשרתות" "זבל למופת" קלילונים וכל שם מתפלצן אחר שתבחרו לקרוא להם. אני נהנית לקרוא. היותי אדם קורא מגדיר אותי. לא תמצאו אותי בלי ספר בתיק.רוב שעות הפנאי מוקדשות לזה ואם במקרה " בזבזתי" זמן על דברים אחרים יד לי רגשות אשמה.הקיצור ספרים זו שריטה. ספרים לימדו אותי שפה יפה,כתיבה נכונה,רעיונות שונים,תרבויות,היסטוריה,גאוגרפיה,תאולוגיה,פילוסופיה הבנתם את הרעיון. אני מסרבת לחוש אשמה בזמן שאני קוראת -ונהנית- ספרים כמו תאומת האש,להבות בחורף,אחת -לתמיד,אהבה בסט.מרטין,צדק אלוהי,בא עכביש(תגגל אותם מחשבות )וכן הלאה, לטעמי ספרים נועדו להנאה,כל השאר זה ערך מוסף. לפעמים אקרא ספר על מנת להשכיל את עצמי (ההיסטוריה של אנגליה אנדרה מורואה) אבל אם זה לא יהיה כיף אני אנטוש אותו,מעולם לא הכרחתי את עצמי לקרוא ספר רק בגלל שהוא נחשב.קראתי מסקרנות אבל אם לא היה קליק נטשתי, לא סבלתי את התפסן בשדה השיפון,בעל זבוב,החטא ועונשו,חלק נכבד ממה שדיומא וורן כתבו משעמם אותי,את " והיום איננו כלה" קראתי ואפילו זוכרת ממנו כמה דברים( משם למדתי על היחס המחפיר והמתועב של השלטון הסובייטי לשבויי מלחמה ששבו הביתה)אבל בהחלט לא חושבת שזו יצירת מופת שאין בלתה ובהחלט לא אקרא אותו שוב ובהחלט לא קבלתי חשק לקרוא דברים אחרים מאותו מקור. |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים)
קארן, ומה עם תפקידי במשטרת המחשבות? להניח לכל קורא להניח שמויס היא בתו של
אייטמטוב?
|
|
|
אירית פריד
(לפני 9 שנים)
חן חן לכל המגיבים , וגמר חתימה טובה.
|
|
|
קארן
(לפני 9 שנים)
מחשבות, תמשיך לקרוא ספרי גבוהי מצח, ותניח לאלו שקוראים את זבלי המופת ונהנים.
שתהיה לך שנה טובה !! |
|
|
רץ
(לפני 9 שנים)
ביקורת מקסימה - את מלמוד גיליתי דרך המרצה שלי להיסטוריה של ארה"ב - חלק מספריו שמור בספריתי, כעת אני מבקש לחזור לאחדים מהם.
המכולת השכונתית, הייתה אחד ממוסדות ילדותי, עם חבית הדג מלוח.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים)
קארן, אני נמנע מזבל מופת. קורא רק ספרים גבוהי מצח. זה מה יש.
|
|
|
קארן
(לפני 9 שנים)
מחשבות
אני חושבת שאתה צריך/חייב להפסיק לקרוא לספרים שאתה לא מתחבר אליהם "זבל מופת" אתר סימניה פתוח לקהל הרחב וכן גם אהבה לזאנר כזה או אחר. מה לעשות לא כולם אוהבים לקרוא את מה שאתה אוהב, וכן אתה לא אוהב את מה שאחרים אוהבים. לפני שלימדו אותי לקרוא למדתי לכבד אנשים כל אחד באשר הוא. תנסה את זה גם אתה. זה לא פחות חשוב מספרים שהם לא זבל או לא רומן למשרתות. אתה מזכיר לי נערים בבית הספר שמצקים כי ככה הם מקבלים תשומת לב ומזכירים את שמם. העדפה אישית שלי שיזכירו את שמי לטובה. אירית סליחה שזה בעמוד הסקירה שלך. |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
מעניין מאד.
נסיתי לקרוא אותו שנית לפני כמה שנים ולא הצלחתי. |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים)
אכן ספר מעולה וכך גם הסקירה. חבר שלא מרבים לקרוא ספרים כאלה ומעדיפים
זבל מופת.
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
