ביקורת ספרותית על מר מרצדס - טרילוגיית ביל הודג'ס #1 מאת סטיבן קינג

---

*השעה 20:00 בערב, ואני יושבת במסעדה.
איזו התרגשות, כבר הרבה זמן שלא דיברנו!
הוא בטוח לא השתנה.
בטח נשאר אותו בחור מוכשר, ומלחיץ, סטיב הזה.

אני קולטת אותו נכנס למסעדה, מחפש אותי בין כל האנשים, ואני מנופפת לקראתו, כמו אל חבר.

האיש מתקרב, והוא שונה ממה שזכרתי, ועדיין אותו הדבר.
אולי כי הוא כבר הזדקן? אולי משהו בסגנון הלבוש?

התחלנו לדבר, אבל נתתי לו להוביל את השיחה, כי הריי זה סטיב!
אמן סיפורי האימה.

אז הוא דיבר, סיפר ועידכן.
ולמרות זאת, לא היה משהו חדש בזה. האמת שהשיחה הייתה אפילו מעט מאולצת וטרחנית.

אז עברה שעה ושנינו הבנו, שטוב, אין לנו כ"כ עוד על מה לדבר.
הוא הסתכל על השעון, ונתן תירוץ לזה שהוא חייב ללכת. מפגש ממש חשוב עם הסוכן שלו, עבודה על ספר חדש, כירת גז ששכח לכבות.
ואני השבתי לו בהנהון קל ונפרדנו כידידים טובים.*



בד"כ אני ממש אוהבת את סטיבן קינג.

לא, אני יכולה לפעמים להיות פריקית שלו.

אבל אני חייבת להודות שהספר הזה אכזב אותי.

תקציר:
"מאות דורשי העבודה שעמדו כל הלילה בתור הארוך ליריד התעסוקה ייחלו אמנם להפתעה, אך הפתעה כזאת לא ראו גם בחלומותיהם השחורים ביותר. את מכונית המרצדס הגנובה שדהרה לעברם בכוונה ברורה להרוג לא היה ניתן אפילו לדמיין.
שנה לאחר מסע ההרג שזכה לכינוי “הטֶבח במרצדס“, בלשי המשטרה בעיר הכל־אמריקנית במערב התיכון אינם קרובים אפילו לפענוח הפרשה. הבלש הבכיר ביל הודג׳ס, שהוביל את צוות החקירה, פרש מהמשטרה, ושותפיו עסוקים בחקירות אחרות. אבל כשהודג׳ס מקבל מכתב אנונימי המכיל פרטים חסויים על הטֶבח במרצדס, הוא מבין שהרוצח נמצא בסביבה ומתכוון לפעול שוב.
כנגד כל כללי המקצוע שהנחו אותו בעשרות שנותיו כבלש, הודג׳ס מחליט לפתוח בחקירה פרטית משלו. הוא נוטש את כורסת הטלוויזיה הנוחה ומתחיל לצרף את פיסות המידע זו לזו. וכאשר הוא מגייס לעזרתו גאון מחשבים צעיר ואת אחותה היפהפייה של בעלת המרצדס הקטלנית, הודג׳ס מוצא, להפתעתו, לא רק סיוע מקצועי אלא גם הבטחה חדשה לעתיד. רק שהיריב שמולו הוא מתמודד מתברר כמטורף ומחושב אף יותר מכפי ששיער."

אז ככה:
ניסיתי לאהוב ולהתחבר לסיפור, לעלילה ולדמויות. וסיימתי את הספר.
אבל לא, זה לא היה זה.
זה הרגיש מאולץ.
הדמויות הרגישו לי כ"כ שטוחות.
או שהן רעות עד אימה, בלי חמלה וצד אנושי, או שהן היו טובות עד בחילה.
והקשים שנוצרו והרגישו לי מאולצים.
לא, זה לא סטיבן קינג הזה שאני מכירה. אני מכירה סטיבן שמעניין, מרגש ואפילו לפעמים מאתגר אותי. שהוא יכול להביא לי דילמות אמתיות, ודמויות יותר עגולות. הסטיבן שאני קראתי היה מאולץ, משעמם, צפוי, סוטה מתוך הכרח.

וזה חבל. כ"כ חבל. אולי הוא כבר היה צריך לפרוש ממזמן. ואולי זו הייתה נפילה חד פעמית. אני מקווה שזאת האפשרות השנייה.

אם אתם אוהבים את סטיבן קינג, מלך האימה, וזה שיודע גם לכתוב נובלות מרתקות ומרגשות, וחכמות, אז אל, פשוט אל תקראו את הספר הזה. אין בו כמעט כלום, אלא חוץ מניסיון להיות ספר בלשי ואחד לא כ"כ מוצלח.

תחסכו אותו מעצמכם.

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על מר מרצדס - טרילוגיית ביל הודג'ס #1