כנראה שאף פעם לא מאוחר.
תמיד אפשר להתחיל מחדש, תמיד אפשר לפתח קריירה חדשה, תמיד אפשר להמציא את עצמך מחדש.
סטיבן קינג, בדרכו האפלולית והזוועתונית, מעביר את המסר הזה בספר היפה הזה.
גיבוריו של קינג מתבגרים ומזדקנים יחד אתו, וכעת כשהוא נושק לגיל הזהב, גם הגיבור שלו הוא כזה - ביל הודג'ס, שוטר בגמלאות, שוטר מוערך יש לומר, כזה שתפס את כל הפושעים וניקה את הרחובות מהזוהמה, סוג של גיבור על במדים. כמעט. כי יש נבל (תמיד יש נבל, ואצל הקינג מי שבאמת עושה את הסיפור זה לא הגיבור אלא הנבל), שאותו ביל מעולם לא הצליח לתפוס. הנבל הזה נודע בכינוי 'מר מרצדס' בגלל סיבה אפלה ונוראה - הוא דרס למוות תור ארוך של בני אדם, על זקניהם, נשיהם וטפיהם, לא מתוך רשלנות או טעות אנוש, אלא מתוך שנאת אדם גרידא, והצליח לחמוק. ביל הוביל בזמנו את החקירה שהסתיימה במבוי סתום ובתחושת השפלה עבורו ועבור המשטרה.
הוא יוצא לגמלאות, מוערך וענוד מדליות גבורה, אבל הנבל ההוא שלא נתפס, הכתם היחיד על גביע הניצחון שלו, מדיר שינה מעיניו. עייף, מבוגר ותשוש, הוא שוקע בכורסה בסלון ביתו וצופה בתכניות ריאליטי משמימות, כביכול על הפרק האחרון והמשעמם של חייו רווי ההצלחות, ואז זה מגיע - הנבל יוצר עמו קשר. כי גם מר מרצדס נושא עמו גביע ניצחון, ועצם העובדה שביל יוצא מהמשטרה עם כל העיטורים וההערכה הזו הופכת לכתם על הגביע שלו. מר מרצדס עושה לו סוג של "נה נה נה נה נה" ואצבע משולשת, 'יצאת תותח אבל אותי לא תפסת', והדבר, במקום להפיל את הגיבור למרה שחורה עוד יותר מזו שהוא כבר שרוי בה, מביא אותו לפתע להתעוררות לחיים וליציאה עצמאית בעקבות הנבל שכל התיקים העוסקים בו כבר נסגרו והוא כבר החדשות של אתמול.
מכאן והלאה הסיפור הוא מרדף חתול - עכבר אליו מתווספות דמויות חדשות.
קינג שעשה כבר כמעט הכול, ובכל ז'אנר אליו נכנס הותיר את חותמו האישי והזוועתי, עושה זאת גם לספרות המתח והבלשות. הוא בונה דמות בלש שמצד אחד הנה בנאלית ושחוקה כמו בלשים טובים ואהובים מהעבר הספרותי עליו גדלנו כולנו - אובססיבי, חולני במידה מסוימת, שרוט היטב ווורקוהולי, ומצד שני נופח בו חיים שרק הוא יודע איך לעשות.
כמו בשאר ספריו גם כאן הכול מתבסס על דמויות עמוקות ויחסים בין אישיים מורכבים.
הספר הוא טוב, טוב מאוד. מהנה, מותח, אלים אך יש לציין כי בניגוד לרבים מספריו של המחבר לא אלים מדי ולא עד לכדי פיתוח פוסט טראומה ספרותית. הוא ריאליסטי, אין כאן פנטסיה ואין ליצנים מטורפים, אם כי ישנם אזכורים ואתנחתות קומיות שנועדו למעין קריצת עין משותפת עם הקוראים הנאמנים של המחבר.
כמו תמיד, קינג ממשיך להיות וירטואוז בכתיבה וביצירת מתח.
'מר מרצדס' מהווה תחילתה של מיני קריירה ספרותית חדשה עבורו, הוא נכנס אל עולם הבלשות שכאילו המתין לו עד שיבשיל מספיק להיכנס אליו.
הספר הוא הראשון בטרילוגיה בלשית חדשה, ובהחלט יוצר מתח וציפייה לקראת החלק השני. כמו רבים מספרי המחבר סביר להניח שגם זה יומר בקרוב לסרט, וכמו רבים מספריו, גם הפעם בטח ייפול הסרט מאיכות היצירה המקורית.
הסיפור מנקודת מבטו של גיבור מבוגר שמתמודד בין השאר עם 'בעיות של זקנים', יגרום גם לקוראים המבוגרים שלרוב אינם מתחברים לעולמו המדומיין לעייפה של קינג, למצוא בו הנאה ועניין.
לסכם ולומר, בז'אנר השחוק עד עפר של עולם הבלשות, 'מר מרצדס' הוא לא פחות מיצירה מונוליתית.
