ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בספטמבר, 2016
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
אני אדם שומר חוק בדרך כלל. פרט לנהיגה במהירות מעל המותר, אני לא חושבת שעברתי על חוק כלשהו, כולל חוקי תנועה, במודע. יש, כמובן, כל כך הרבה חוקים שחלק מהם אני לא מכירה, שקיימת אפשרות סבירה שעברתי על חלקם בלי משים. אבל זה, בערך, מצבם של כל האנשים הנורמטיביים שאני מכירה. פושעים למינהם אינם מסתובבים בחוג מכרי, ואלה שפגשתי לא הרשימו אותי כלל באישיותם המלבבת, באינטליגנציה המזהירה שלהם או בתרבותם המרשימה. כך שכשאני שומעת על פושע - סביר יותר שאדמיין איזה גורילה עם אגרופים משופשפים משימוש, שפה עילגת ומעצורים רופפים באשר לגופם או רכושם של אחרים.
בא הובס וכותב ספר מרתק ביותר על פושע שהוא כל מה שלא מניתי פה: הוא פושע מבחירה, לא מתנצל על זה, רחוק מאד משפה עילגת, בעל אינטליגנציה מרשימה, יכולת תרבותית לא רעה (קורא ספרים ומנסה לתרגם את האיליאדה - ללא הצלחה אבל עם המון נחישות). ומה עוד שהגיבור של הספר הזה (גוסטמן הוא כנוי-תפקיד) ללא שם פרטי אמיתי - מספר את הסיפור בגוף ראשון, והצליח לגרום לי לרחוש לו אמון ואפילו להיות לצידו. גם התיאורים האלימים - ויש כאלה לא מעט בספר - משרתים היטב את הסיפור ולא נראים כאילו הסופר נסחף בתיאור למלא את הצורך שלו בפורנוגרפיית אלימות.
בין פברואר 1989 לאוקטובר 1990 הצית זה שכונה "אופנובנק", את הדמיון במדינה. הוא שדד באותה תקופה 21 בנקים, המשטרה היתה חסרת אונים, העיתונים הזינו את ההתלהבות והרבה אזרחים הריעו לו ושמחו להצלחתו. היו אז דיונים מה מקור האהדה שזוכה לה פושע מאזרחים נורמטיביים. חלק מהתיאוריות קבעו שהכעס על הבנקים - קורבנותיו - הוא הגורם לאהדת ההמונים. אבל לדעתי ההזדהות היתה עם הגיבור שהצליח לבדו לנצח את השיטה, להראות את משטרת ישראל - בדרך כלל גיבורה על חלשים - במערומיה, עוסקת בטוויית תאוריות אלף-לילה-ולילה נגד הפושע האגדי הזה.
בסוף הוא נתפס. התברר שכלל לא היה אופנוע בשודים. הוא הגיע ברגל, חבוש קסדת אופנוע, יצא ברגל וכל השוטרים חיפשו אופנוע...
הספר הזה, שהישגתי בעקבות הביקורת של אלון (תודה רבה!), הוא אחד מהספרים האלקטרוניים המחכים לזמן בו אני צריכה להמתין. בדרך כלל אלה ספרי מתח או קלילונים, שאינם מחייבים ריכוז מלא, ואני מנצלת מבצעים של "עברית" וקונה כשהם במחיר ממש סביר.
הספר מותח מאד, כתוב מצויין, אמין וגורם הנאה רבה למי שאוהב מתח ואקשן שאינם פוגעים באינטליגנציה. אבל - והנה הקוץ באליה - הצטערתי כשהסתיימה ההמתנה, סיימתי את מה שהיה לי לעשות אחריה כשאני מחכה בקוצר רוח לחזור לספר. ובמקום שהוא יעזור לי להעביר בקלות זמן מת - הוא גרם לי לקוות שההמתנה תימשך לפחות עד סופו... ממש מעל בתפקידו.
33 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
רב תודות, RastaLove!
אני מקווה שתהנה ממנו כמוני. |
|
|
Rasta
(לפני 9 שנים)
בתור חובב ספרי מתח אני ללא ספק אקרא את הספר לאחר קריאה של הביקורת שלך. ביקורת מקסימה ומרתקת, עשית חשק לקרוא. תודה :)
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
תודה רבה, מיכל!
|
|
|
מיכל
(לפני 9 שנים)
ביקורת מרתקת,עשית חשק לקרוא את זה ממש עכשיו
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
רב תודות, חגית!
|
|
|
חגית
(לפני 9 שנים)
במילה אחת- נהניתי,
ובשתיים- ביקורת נפלאה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
דוידי - רוב ספרי המתח מופרכים לחלוטין.
וזה אמור גם לגבי "הריאליסטים" כביכול שבינהם. ברור שהוא מופרך וברור שבחיים האמיתיים אנשים לא יוצאים בשלום מארועים כמתואר. האופנובנק שדד רק 300,000 ש"ח - פרוטות שבנק ראוי לשמו מפסיד על הלוואות בלתי מוחזרות של נוחי דנקנר בכל חודש בו הוא לקוח הבנק... אבל הסכום הפעוט הזה הקנה לו חיי נצח. גם 25 שנים אחרי זוכרים אותו. ברור שאין ביכולתי להתווכח עם שודד בנק מוסמך. קטונתי. |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
תודה רבה, זשל"ב.
ילדים הם עדיין לא "שומרי חוק" כי עדיין אינם מכירים אותו. לעניות דעתי אין שום קשר בין אדם שומר חוק לאדם מוסרי. רוב האנשים גדלים להיות שומרי חוק מפחד שמא ייתפסו. החוק הוא בסך הכל הסדרה של כללים לחיות יחד, ובדרך כלל אין קשר בינו לבין מוסר או צדק. |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
רב תודות, אלון
אני שמחה שאתה לא זוכר כלום. יש סכוי טוב שזה מה שיקרה גם לי ובעוד שנתיים, כשאצטרך לסגור פער זמן אוכל לקרוא שוב את הספר הזה, ואולי להנות ממנו שוב. |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
חן חן, הלל הזקן.
לפי וויקיפדיה הוא סיפר (כאשר זה כבר לא שינה לגבי העונש) שהוא לא השתמש באופנוע. אבל בנק לאומי, שעיקל את רכושו ורצה למכור את האופנוע שלו ציין שזה האופנוע איתו הוא שדד. אני מניחה שהבנק עשה קופה נאה על הדימוי של "הי, קניתי את האופנוע של האופנובנק..." |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים)
תודה רבה, מחשבות!
|
|
|
דוידי
(לפני 9 שנים)
גם אני קראתי
היה חביב וקליל, לטעמי מופרך ולכן לא נהניתי כל כך, אני אוהב פשע ריאליסטי יותר וזה היה קלילון חביב ונטול משקל. הגיבור קצת סופר מן, ניצל מהמוני מצבים בהם מכוונים מולו אקדח, זה טוב לסיפורים. במציאות זה לא עובד, גם תיאור שוד הבנק הוא די מופרך, מסיבות כאלו ואחרות שוד מזויין של באנקים הוא לגמרי פאסה, בוודאי שאי אפשר לברוח כשהמשטרה מחכה לך מחוץ לבנק, גם האופנובנק בסופו של דבר שדד 300000 שקל, במילים אחרות כל שוד היה כ 20000 שקל, לא משהו לכתוב עליו הביתה... בקיצור ספר קלילון ולטעמי מאוד מופרך, אני אומר את זה כשודד בנק מוסמך... :)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים)
ביקורת מעניינת שכתובה היטב. אני זוכר שכשהייתי קטן הייתי גונב כל מני דברים. אפילו אני זוכר שבאתי לחברים ובזמן שהם לא היו בחדר, הייתי לוקח את הקלפים שלהם ומכניס אותם לכיס שלי. הקטע הוא שלא חשבתי שזה לא בסדר - כל מה שראיתי זה את הקלפים, ושאני כל כך כל כך חושק בהם... היום, כמובן, אני מודע לחוסר המוסריות שבגניבה (אם כי זה לא כולל את השוקולדים והממתקים שבארון הממתקים...)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים)
עד כמה שאני זוכר, התפרסם אז שקראו לו האופנוזוקי בכוונה כתרגיל של שוגון מהמשטרה, שהוא יחשוב שהם חושבים שיש לו סוזוקי והיה לו אופנוע אחר.
אבל אחר כך אמרו שהוא בכלל לא השתמש באופנוע. בכל אופן, הסקירה שלך גרמה לי לחזור לזו שלי. מסתבר שקראתי אותו לפני כשנתיים, מאוד נהניתי, ואני לא זוכר ממנו פשוט כלום. |
|
|
הלל הזקן
(לפני 9 שנים)
אני לא סגור שלא היה שימוש באופנוע אצל האופנובנק...
זוכר אפילו תמונה שצולמה לאחר תפיסתו עם משאית קטנה ומעין מעלון מיוחד, אבל כל זה לא שייך כמובן לסקירתך היפה.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים)
יופי של סקירה. משכנע מאוד מבין כל השכנועים למיניהם שיש.
|
33 הקוראים שאהבו את הביקורת
