קים - מהדורה מחודשתרודיארד קיפלינג7קסם של ספר. למרות שנכתב לפני כל כך הרבה זמן, ובזכות התרגום של שמואל ורד. מסעותיו של קים הנער, אחר כך הגבר בהודו, שתחת השלטון הבריטי, סיפקו לי ימים של אסקפיזם מושלם, (מסתבר שאפשר להשיג אסקפיזם לא רק בספרי פנטזיה) בתקופה לא פשוטה זו. מה שמוכיח שסיפור טוב באמת, יכול לגרום הנאה תמיד, ולא משנה מתי הוא נכתב.
עיר של נשיםדיוויד גילהם13ההרגשה במהלך קריאת הספר הייתה שחצי ברלין מתגייסת כדי להציל יהודים מי שרק מבקשים ממנו מתגייס, השאר תורמים כסף כדי לשחד או לקנות ניירות מזויפים. אבל זה כל כך רחוק מהמציאות כמו שאנחנו יודעים וזאת הבעיה. אנחנו בישראל לומדים הרבה על השואה ויודעים מה קרה שם. אני לא חושבת שזה המצב בארה"ב (הסופר אמריקאי, אני מניחה שזה קהל היעד העיקרי שלו) ובשאר העולם המערבי. סביר להניח שעדיין לומדים על מלחמת העולם השנייה אבל מה חלקם של לימודי השואה? יתכן שלא הרבה עם בכלל, וכמה ממה שכן למדו אנשים זוכרי אח"כ? עוד פחות. המקרה של וופי גולדברג מדגים זאת היטב ( למרות שהטעות שלה הייתה שונה). יש מצב שהאמריקאי הממוצע , שיקרא את הספר יחשוב שזה היה מין משחק "שוטרים וגנבים" בין חצי ברלין ובין החצי השני כאשר היהודים הם בתפקיד הרכוש הגנוב. זאת הבעיה זה כבר ספר שני שאני קוראת בשנים האחרונות בקו הזה (הקודם היה גנבת הספרים) וממרחק השנים נראה שמנסים להקטין את תפקיד הגרמני הממוצע במהלך השמדת היהודים. לאור מידת הידע של אנשים מחוץ לישראל על השואה יש סיכוי שגם יצליחו. הכתיבה עצמה של הספר היא באמת לא מה שהוא. הקריאה לא זורמת. חוץ מזה הציקו לי החזרות הרבות על תיאורי ה "גרמנים המסכנים" הסובלים ממחסור ומהפצצות. , לעזאזל, אתם בישלתם את הדייסה הזאת אז לא יזיק שגם תאכלו ממנה, בלי להתבכיין.
סטלינגרדאנטוני ביוור18הספר מתאר את מהלך הכיבוש, המצור והשחרור של סטלינגרד (כולל מה שהוביל לשם, ואיך זה נגמר) לפרטי פרטים, קרב אחרי קרב, מהלך אחר מהלך, אך זה לא העניין בספר. תיאורי קרבות ומהלכי מלחמות היו ויהיו. בכל נקודה אפשרית אנחנו מקבלים את נקודת מבטו של החייל הפשוט, הקצין הזוטר, האפסנאי, הנהג, בעזרת מכתבים, יומנים שנמצאו, חקירות שבויים שנחשפו ועדויות נוספות. התמונה הזו מוצגת משני הצדדים הן הרוסי והן הגרמני. כך אנחנו רואים את התמונה מזווית ראיתם של אותם אנשים פשוטים שנלכדו באחת ממתכנות הבשר הגדולות, בין שניים מהרודנים הגרועים ביותר המאה ה20. זה אולי נשמע תיאור מדכא אבל הספר נקרא בשטף ( וזה לא טריביאלי בספרי עיון, לא משנה כמה הנושא מרתק)ומרתקת. אני לא חושבת שאזכור מי פיקד על איזה קרב, אבל יהיה לי קשה לשכוח את תיאורי הרעב והקור של חיילים, שמנהיגיהם לא חשבו לצייד אותם באספקה מספיקה.
לחתן את אמאג'ראלד דארל7ספר של סיפורים קצרים ומצחיקים. ג'רי הקטן מ"משפחתי וחיות אחרות" ו "חיות ציפורים וקרובים " גדל, אבל עדיין קורים לו דברים מוזרים, והוא פוגש אנשים משעשעים. אמנם היו פחות סיפורים על חיות ביחס למה שציפיתי, אבל עדיין מצאתי את עצמי צוחקת בקול בזמן קריאת ספר, וזה דבר שבאמת לא קרה לי כבר הרבה זמן.
פרויקט לָזָרוסאלכסנדר המון10הספר הזה נמצא אצלי המון זמן על המדף, ממתין לקריאה. איך שהוא תמיד צץ ספר אחר, שרציתי לקרוא קודם. נושא הפליטים/ מהגרים, שעלה שוב לכותרות, עשה לי חשק לקרוא את הספר הזה. הספר מורכב משני סיפורים עיקריים, האחד של לזרוס אורבוך ואחותו אולגה, מהגרים יהודים מתחילת המאה הקודמת, ניצולי פוגרום קישינב. השני הוא של בריק מהגר מבוסניה כמאה שנים מאוחר יותר, בעל תואר בשפה וספרות אנגלית מאונ' סרייבו, עיתונאי וסופר (לפחות בעיני עצמו), המנסה לכתוב ספר על לזרוס בעזרת מלגה מקרן אמריקאית. המבנה של הספר הוא פרק אחד על לזרוס פרק אחד על בריק. המבנה הזה מדגיש את השוני בין הסיפורים. בעוד לזרוס ואולגה נאבקים בכל קשיי ההגירה (שפה פרנסה וכד') בריק נהנה מהגירה בתנאי לוקסוס, הוא עזב את בוסניה בזמן, הוא משכיל ומבין את השפה, הוא נשוי לאשה אמריקאית שמפרנסת אותו ברווחה. כל זה לא מפריע לו לקטר בלי סוף ( זה גם מקצועו- כותב טור על חוויותיו כמהגר). בנוסף יש הבדל משמעותי באיכות בין הסיפורים בריק קבל בקושי 2 כוכבים ( גם בגלל הקיטורים הבלתי פוסקים והטרחנות שלו), לזרוס ואולגה קבלו 4 כוכבים. והציון של הספר הוא ממוצע. גם ההבדל הזה מודגש עוד יותר בגלל מבנה הספר.
סיפור אהבה אמיתי עצוב במיוחדגארי שטיינגרט6הספר הזה בנוי על רעיון טוב. מה יקרה לחברה אם יקצינו תופעות אישות וכלליות מסוימות (שחלקן כבר עכשיו לא רחוקות משם) כמו: צמיחת החוב הלאומי והפרטי לגבהים שיגרמו לקריסה (נראה שארה"ב לדוגמה כמעט שם היום), הנטייה לדרג כל דבר ובעיקר כל אחד תתחזק, ויתאפשר לשנות את הדירוג כל שנייה, 99.99% מהתקשורת הבין אישית תתבצע באינטרנט/ סלולאר (אנחנו כמעט שם, לא?), המירוץ אחרי חיי נצח ומראה צעיר ישופר באמצעים חדישים - למי שיוכל להרשות לעצמו, ובכלל אי השוויון יגדל ויהיה מוחשי ומדיד יותר, גם ברמה האישית (עמודי אשראי ברחובות). הבעיה כאן , שמרוב רעיונות מוצלחים לא רואים את הסיפור. העלילה לא מעניינת במיוחד, הסיפור לא מצחיק ואפילו לא משעשע, וגם לא ממש עצוב . הדמויות לא מעוררות אמפתיה, ממש לא אכפת לי מה יקרה להן בסוף. בקיצור, רעיון טוב זה ממש לא מספיק.
סוכן במלכודדניאל סילבה2ספר מתח חביב, טוב יותר מרוב ספרי המתח הישראלים/שעוסקים בסוכני מוסד. טוב אפילו מכמה ספרים של סילבה עצמו.
סתת האבןקמילה לקברג2ספר קריר לימים חמים. ממש כיף לקרוא על מקומות קרים ונעימים. סופות גשם ושלג מעולם לא נראו מפתות כל כך.
העיניים הצהובות של התניניםקתרין פנקול6ספר ממש נחמד, וסופרים צרפתיים בד"כ לא עושים לי את זה. עלילה הגיונית, אין ממש נפילה לקלישאות, אין קיטש מיותר, קריאה קולחת. מתאים במיוחד לימים חמים.
שופט תחת אזהרהג'יימס פטרסון23# "עין תחת עין" הוא ביטוי תנכי עתיק המופיע במקרא פעמיים. הוא מנסח את הכלל לפיו אנו פועלים גם היום. עונש שוה-ערך למעשה הכרחי כדי שכללי החברה יפעלו. יש מתימטיקה סבוכה המתרגמת פגיעה לעונש ראוי. כל מערכת הענישה שלנו בנויה על ההנחה שהפושע יפחד מספיק מהעונש ובזכות הפחד – אם לא המוסר – יימנע מלפשוע. אומרים שמי שמנסה שוב ושוב את אותה פעולה ומצפה לתוצאה שונה הוא אוויל. מבחינה זו החברה שלנו היא אווילית. כי אלה שהעונש מפחיד אותם – הם אזרחים שומרי חוק, בדרך כלל. הפושעים האמיתיים – במיוחד בעלי האמצעים החומריים וההשפעה הגדולה – אינם מפחדים מהעונש. הם קוראים תיגר על החוק ומפחידים את שומריו. הם אינם בוררים באמצעים ואינם נרתעים מפגיעה חמורה בחפים מפשע, והחוק ושומריו נראים עלובים יחסית אליהם. ברור שהחוק אינו מצליח להגן על האזרחים החפים מפשע מפושעים נחושים וחסרי עכבות ולמעשה פעולת אוכפי החוק מסתכמת בענישת הפושע בדיעבד ולא בהגנה על הקורבן שהוא כבר ז"ל. הספר הזה הוא מז'אנר המרדף להבאת הפושע למשפט ולתשלום על פשעיו. אין פה תעלומה – הפושע הוא איש מאפיה החסר לחלוטין מה שאנחנו קוראים מצפון. הוא עתיר פשעים ומשופע בכסף ובהשפעה. פשעיו ידועים ואפילו אפשר להוכיחם. הרודף אחריו הוא סוכן אף.בי.איי שהקדיש שנים מחייו כדי לתפוס אותו ולהעמידו לדין. הפושע, מצידו, מוכן לעשות הרבה מאד כדי לא לשבת בכלא. הוא אינו יושב בשקט ומאפשר לרודפיו לצוד אותו. הוא מוכן לשלם בהרבה נרצחים חפים מפשע כדי להשיג את מטרתו שהיא להיות חופשי (להמשיך במעשיו) ולהעניש את אלה שרצו לעצור אותו. חלקו האחרון של הספר קלקל עבורי את הרושם הטוב שהיה לי עליו. אם חלקיו הראשונים היו מאוזנים, יחסית, בין מפלצתיות התנהגותו של הפושע, משמעות פעילותו עבור אזרחים בלתי מעורבים, המאמץ הסיזיפי של רשויות החוק להביאו למשפט (מאמץ שגורם לעתים קרובות עיוות צדק כדי לתגמל עדים על עדותם) חלקו האחרון של הספר, ששמו אינו קשור כלל למסופר בו, עובר למחוזות ה"לא ייאמן". הוא הופך את ההתמודדות מול הפושע ל"דו קרב בצהרי היום" ואתם יודעים איך זה נגמר שם... גם ישראל מוזכרת בסיפור, איזכור שבדרך כלל מעצבן ודוחה אותי, כי הדימוי שלנו בעיני קוראי הספרים הלא-ישראלים הוא כל מיני מוסדות אפלים ואנשים מפוקפקים המוצאים בה ארץ מקלט. החלק הזה גרע כוכב מדירוג הספר. בתור ספר שנאסף מהספסל המניב שלי אפשר לומר ששלושה רבעים ממנו היו סבירים עד טובים. אני חושבת שזו תשואה נאותה בהחלט, בעיקר נוכח ההשקעה... אם תמצאו אותו על ספסל - איספו אותו. אפשר בהחלט לקרוא ואפילו להנות. 1/2
שופט תחת אזהרהג'יימס פטרסון4חששתי שספר מתח על המאפיה ייגע אותי מדי. כל כך התבדיתי. מדוייק וסוחף, מהנה ומצער גם יחד, מותח וצפוי אבל שורה תחתונה - ספר מצויין
שופט תחת אזהרהג'יימס פטרסון3שם המשחק הוא :זלזול בחיי אדם. זה נמצא סביבנו בכל מקום. ההוא נרצח כי העיר לכמה נערים על החוף, ההוא רצח כי הבוס שלו פיטר אותו מהעבודה. הבמאבטח ירה בעורך דין שלו בגלל ויכוח על 5000 ש"ח ועוד ועוד. אבל יש רמה אחרת (שברוך השם לא הגענו אליה) והיא זלזול בחיי ההמונים. ב" שופט תחת אזהרה" נעצר הבוס של המאפיה. כדי לשחרר אותו נשכר שכיר חרב צ'צ'ני (שעלה לישראל) והוא לא היסוס רוצח כל מי שעומד בדרכו אל הבוס. מצד אחד ספר קליל וקריא מאוד מצד שני הוא מזעזע בזילות שיש בו לחיי אדם.
שופט תחת אזהרהג'יימס פטרסון3ספר מעולה. מותח ומעניין עד סופו. לא יכולתי להניח מהיד. כיוון שהפרקים קצרים הספר זורם ולא מרגישים שהזמן עובר. אני מצטער שחיכיתי כל כך הרבה זמן עם הספר על המדף לפני שהתחלתי לקרוא. מומלץ.
שופט תחת אזהרהג'יימס פטרסון2טוב, זה הספר הראשון שאין לי דרך לתאר את העלילה / דמויות - לפני שקבלתי את הספר לידי בעל הספר סיפר את העלילה בפרוטרוט וכך אבדתי עניין - היו חלקים מסוימים בספר כשקראתי אותם הייתי ממש נבוכה - פעם ראשונה שקרה לי דבר כזה. מי שנתן לי את הספר התלהב מהסיפור ומהדמויות וממה שקרא וקרה ואז חשבתי למה לא אקרא גם את הספר - אז כנראה שלא הייתי צריכה לעשות זאת.
שופט תחת אזהרהג'יימס פטרסון2ספר נחמד, קולח, קצת מותח. באו נגיד שלא נפלתי מהרגליים. אני אוהב ספרי מתח שמפוצצים לך את המוח בסוף, אני אוהב אחרי ספר טוב לשבת שבוע כמו מטומטם ולחשוב על הספר. את הספר הזה שחכתי איך שסגרתי אותו. לסיכום אם כבר הספר אצלכם ויש לכם זמן אז למה לא, בכיף. אבל אם אתם מחפשים פיצוץ מוח...תעברו הלאה.
שופט תחת אזהרהג'יימס פטרסון2כפי שלא הצלחתי להבין את תמונת השער ומה היא עושה כאן, כך לא הצלחתי להבין למה נבחר השם הזה לספר. אולי השם "פושע במנוסה" היה מתאים הרבה יותר... הסיפור הזכיר לי את אופן הכתיבה של רם אורן: קליל, מקצב קולח, אינו משעמם ומאד נעים לקריאה. אחד המשפטים שעלו במוחי: "ספר טיסה" (ולא לשלילה).
שופט תחת אזהרהג'יימס פטרסון1האמת? לא טרחתי לסיים. אפילו לא טרחתי לעבור את האמצע. אולי אני מפספס משהו אבל הוא כתוב קצת משעמם, ולא ממש סחף אותי פנימה נו שויין...
