“"כל הסיפורים האלה אמיתיים, או ליתר דיוק, חלקם אמיתי, ובחלקם יש גרעין של אמת עטוף במעשה רקמה. חלקם הוא חוויות שעברתי בעצמי ואחרים סופרו לי והשתמשתי בהם לצרכי, דבר שמוכיח שהאמרה: 'לעולם אל תדבר עם סופר אם אינך רוצה להופיע בדפוס", אכן נכונה. אין לי כמובן כל כוונה לספר לכם אלו סיפורים הם אמיתיים ואלו הם האמיתיים למחצה, אך אני מקווה שעובדה זו לא תגרע מהנאתכם". אלה דברי הפתיחה שג'ראלד דארל, סיר ג'ראלד דארל בשבילכם (וגם אלכוהוליסט עם תעודות – בחרתי להזכיר נושא זה, הואיל ואלכוהול לסוגיו השונים ובכמויות לא מבוטלות נשזר בלא מעט מסיפוריו בקובץ זה), בהם בחר הסופר לשתף את קוראיו.

8 סיפורים יש בקובץ. האמת, ממש לא משנה לי מי מהם "מבוסס על סיפור אמיתי" ומי בדיה ספרותית מוצלחת פחות או יותר. העיקר, בעיני, הוא האם הסיפור מהנה או מענה; מחכים או דל בתובנות; מעורר מחשבה או פיהוק; האם העלילה נשמעת לי אמינה או מופרכת על סמך הבורות, הידע הדל והחלקי כמו גם הדעות הקדומות שלי, אלה אשר מעצבים את השיפוט השרירותי שלי כקורא.

האסופה הזו כוללת שמונה סיפורים, בשבעה מתוכם המספר הוא דארל הבוגר. הסיפור השמיני, "לחתן את אמא", שהעניק לספר את שמו, הוא היחיד המתייחס לתקופת ילדותו של דארל והוא, לטעמי, המשעמם ביותר בקובץ. לצידו, למרות צבעוניותו הרבה, הייתי מוסיף את הסיפור "הבגדים של מיס בות-ויקרלי".

הסיפורים של דארל מבוססים כולם על סוג של הומור אנגלי. ההגדרה הקולעת והתמציתית ביותר להומור זה מצאתי בסקירתה של YAELHAR על ספר זה באתר סימניה " בחוש ההומור שלו תוכלו להבחין בגוון קל של רשעות - בדיוק הכמות המתאימה (פחות מזה היה צדקנות, יותר מזה זה כבר רוע...)".

חוש הומור אנגלי עשוי להיות דבר נפלא, אך חוש הומור זה, בכמויות המופיעות בסיפורים, הופך למשהו בנאלי למדי בלא מעט סיפורים כגון: "אסמרלדה" על חזירת הכמהין המפורסמת ורעייתו היפיפייה של הצרפתי המארח את הסופר; כך גם בסיפור "פרד או מגעו של הדרום החם". חזרה, אם כי בווריאציות על אותם מצבים קומיים הופכת למיגעת למדי. זה בולט במיוחד בסיפור על "לודוויג", הגרמני שכצפוי מתקשה להבחין בין הערה מעשית לבין הלצה. כך, הסיטואציה הקומית המבריקה במהלך ביקור של לודוויג והסופר והסיור בטירה ישנה טובעים בים של הומור משמים וצפוי למדי.

בכל סיפור ישנה כמובן פואנטה. לא בכל הסיפורים היא מהווה את שיאו של הסיפור. כך בסיפור "הפרישה" העוסק בעיקר בחבורת הגבירות האוסטרליות הקשישות הפונאטה עוסקת בקברניט.

שני סיפורים בקובץ גרמו לי הנאה רבה במיוחד. האחד "חבר המושבעים" העוסק במפגש אקראי של הסופר, במהלך נסיעה על ספינת נהר על נהר הפרנה בפרגוואי, עם דמות ציורית במיוחד, תליין בעברו. סיפור מהנה, בו דארל מפגין באופן וירטואוזי את היכולת ההומוריסטית שלו מבלי להקדיח את התבשיל בעודף הומור. הסיפור השני הוא "תוכי לכומר" והוא חותם את האסופה. כבר שמו מבטיח רבות ואכן הסיפור על תוכי מלהג גסויות שמוצא דרכו לכומר ועל הדרך מעמיד את בעליו בשלל סיטואציות מביכות ביותר.

השורה התחתונה: הסיפורים קריאים מאד; בכולם העלילה שוטפת והקריאה אינה משעממת, אך רק שני האחרונים טובים במיוחד. סך הכל בינוני.”

“נראה כי האנגלים, בזמן היות האימפרייה, המציאו את התיירות: סופרים אנגלים רבים (פורסטר, בארנס, פריי ואפילו קוריישי) מתארים ארצות זרות להם מתוך חיבה והשתוממות וכמובן המון הומור: דארל שהיה סופר פורה במיוחד תיאר בספר הזה - שהוא אסופה של 8 סיפורים משובבי נפש, ארועים (כנראה מומצאים ברובם) מצחיקים על תושבי מדינות שאינן אנגליה, ואיפיונים של אנשים ממוצאים שונים, בצורה שקל מאד להבחין שאנגלי עושה זאת.

האם הצרפתים הגיוניים? אם תשאל את דארל, כנראה לא. הסיפור המצחיק מאד של החוואי בפריגור, הנשוי לאשה יפהפיה, שהאוכל שהיא מכינה יכול להעלות דמעות בעיני נזיר, אבל כשמגיעים למקום בלב בעלה היא כנראה רק שנייה לחזירת כמהין מוכשרת...
האם אוסטרלים(יות) משעשעים? לפי התאור המרושע משהו של דארל את קבוצת הנשים האוסטרליות בגיל העמידה היוצאות לשיט לראשונה בחייהן, אסור להן לצאת מהבית בלי מבוגר אחראי...

הסיפורים, כאמור, משעשעים מאד: לדארל יש כישרון כתיבה ניכר, וכישרון למצוא את המגוחך באנשים שהוא פוגש בדרכו. בחוש ההומור שלו תוכלו להבחין בגוון קל של רשעות - בדיוק הכמות המתאימה (פחות מזה היה צדקנות, יותר מזה זה כבר רוע...) אז מה אני אומרת? חמוד. תענוג לקרוא, במיוחד לחובבי הספרות האנגלית. תענוג לקרוא ספר רק בשביל הבידור שהוא מספק. כדאי לכם.

*”

“ספר של סיפורים קצרים ומצחיקים. ג'רי הקטן מ"משפחתי וחיות אחרות" ו "חיות ציפורים וקרובים " גדל, אבל עדיין קורים לו דברים מוזרים, והוא פוגש אנשים משעשעים. אמנם היו פחות סיפורים על חיות ביחס למה שציפיתי, אבל עדיין מצאתי את עצמי צוחקת בקול בזמן קריאת ספר, וזה דבר שבאמת לא קרה לי כבר הרבה זמן.”

“הספרים של ג'ראלד דארל מבטיחים תמיד דבר אחד בטוח - תיאורי טבע יפיפיים ולכן אני משתדל לקרוא אותו כמה שאפשר. מי שיסתכל רק על הדש האחורי של הספר עלול להיות מוטעה כיוון ששם מתואר רק סיפור אחד מתוך קובץ הסיפורים של ספר זה. זהו הסיפור "לחתן את אמא" שמתרחש בקורפו מקום הספר הידוע ביותר שלו. בכל מקרה הסיפורים שלו בקובץ זה משעשעים אך "סובלים" מחוסר אחידות ברמה שלהם. ישנן משעשעים ביותר עם תיאורי טבע אופייניים ומקסימים וישנם כאלו סתמיים. בסך הכל ממליץ תמיד על הספרים שלו.”