ביקורת ספרותית על קרול מאת פטרישיה הייסמית
ספר בסדר

---

לפני זמן מה הורדתי את הסרט "קרול" והתחלתי לצפות. כמו שקורה לי לעתים קרובות מדי, איבדתי עניין אחרי מספר דקות וזנחתי אותו. פעמים רבות אני אומרת לעצמי "זה לא היה הזמן הנכון לסרט. אחזור אליו אחרי כמה ימים" ולרוב אני לא חוזרת. גם אל קרול לא חזרתי, אבל התחלתי לקרוא את הספר. לספרים, מסתבר, יש לי סבלנות רבה יותר. אני לא מצפה שבהכרח אתעניין בהם תוך מספר עמודים קטן, ומוכנה להשקיע בקריאה, כשאני מקווה שהספר יצדיק את האמון שנתתי בו.

הספר עוסק בקשר בין שתי נשים: תרז שהיא בת 19, בונה תפאורות ללא ניסיון שמחפשת מישהו שיתן לה עבודה במקצועה. היא ננטשה בילדותה על ידי אמה, למדה בפנימייה של נזירות כמעט ללא תשומת לב אליה, ומעט מאד מודעות עצמית. יום אחד היא עובדת בעבודה זמנית כמוכרת צעצועים בתקופה שלפני חג המולד בכלבו גדול, נכנסת לחנות אשה - מבוגרת יותר, מתוחכמת, יפה ונשואה שלא באושר - ותרז מתאהבת בה ממבט ראשון. הסיפור הזה כנראה לא היה שווה סיפור היום, אבל הוא יצא לאור ב 1952. הפוריטניות המינית חגגה ומי שידע אז משהו על הומוסקסואליזם חשב בדרך כלל שזו סטייה מתועבת שיש לתקן אותה עם מכות חשמל או ניתוח הסרת אונה במוח, או שלפושע תהיה מספיק הגינות להתאבד לו בשקט, כמו טיורינג. אם הסטייה לא תוקנה - יש להרחיק את בעליה מכל אזרח ישר-דרך, ודאי וודאי מילדים.
הספר עוקב אחרי התפתחות מערכת היחסים של שתי הנשים במהלך כמה חודשים. בערך שלושה רבעים ראשונים ממנו היו בעיני סתמיים עד שיעמום, למרות הכתיבה הטובה. הסופרת כותבת על אהבה ללא שכנוע, התקשיתי להזדהות עם הרגשות אותם היא מתארת - הם פשוט לא היו שם. הספר מתחיל לצמוח ולהגיד משהו משמעותי ברבע האחרון שלו. יש שם תאורים מרגשים של סיום קשר, על הבלבול העצום, היגון ושברון הלב. והתאורים האלה היו אמיתיים, אמינים וגורמי הזדהות.

הייסמית' היתה סופרת מגיל 21. ספרה המפורסם "זרים ברכבת" הוסרט בבימויו של היצ'קוק. הספר הנוכחי יצא לאור בשם עט. היא היתה אחת מבני המזל - היא היתה ביסקסואלית שלא הצטרכה להסתפק, כמו רובנו, רק במחצית האוכלוסייה. היא קיימה קשרים רומנטיים עם שני המינים. מצד שני היה לה, כנראה, קושי בקיום קשרים רומנטיים לאורך זמן. כלומר - היו לה הרבה התחלות מלהיבות ושום המשך (מבחינות מסויימות גם זה מזל) והיא חיה ומתה רווקה.

כשקראתי את הספר - במיוחד את חלקו האחרון המוצלח יותר - חשבתי האם עדיף היה לשתי הנשים לא להיפגש כלל, בהתחשב בשברון הלב ובמחיר הגבוה ששילמו על קשר שהקדים את זמנו. המסקנה שלי היתה שחוויית רגש כה נדיר כאהבה, היתה שווה את שיברון הלב והמחיר הגבוה. אבל גם מסקנה הפוכה בנושא יכולה לבוא בחשבון.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על קרול