הביקורת נכתבה ביום שישי, 19 באוגוסט, 2016
ע"י זרש קרש
ע"י זרש קרש
סיפורו של דספרו מתחיל כסיפור תמים של עוד אגדה טובה המשוחחת עם קודמותיה הפותחות ב"היה היה פעם" ומבטיחות בסופן אושר ועושר. דספרו הוא עכבר חריג, זעיר ומסתייג מכל אשר מגדיר עכבר (צורך להסתתר ולברוח, זלילת דפים, גבינה ואיבה מושתת בינו ובין האנושות). עד כאן עיבוד פוסטמודרני העונה בצייתנות עיוורת לכל הפוליטיקלי קורט של ימינו. יאלל'ה.
אבל אז לפתע תהפוכות קורות, הוא מושלך אל בין העכברושים, והיי! הסיפור שחשבתם בתמימותכם כי רבה להקריא לילדכם הופכת את שתיקת הכבשים לשיר הערש הכי תמים. אם אינכם רוצים ילדים מתעוררים מסיוטים בלילה, חסכו ממנו גם את הסיפור הזה לפני השינה.
לכם - מתבגרים נוסטלגים חובבי אדם, במיוחד אינטלקטואל חריג בחברתו - זו דרך מצוינת להתענג.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זרש קרש
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
את בטח צודקת, כי קראת ונהנית.
גם לדעתי גיל 13 זה זמן מצוין לדספרו, יצא לי לנסות את זה על גילאים נמוכים יותר ומשם החוויה. המשיכי לקרוא ולהתענג זרש |
|
|
הנסיכה משום מקום
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
היי,
קראתי את הספר לא מזמן ונורא נהנתי. אני בת שלוש עשרה וחצי, ולא ראיתי את מה שכתבת. אולי בגיל גדול יותר רואים דברים כאלו, אבל בתור אחת שלא התעמקה בזה, נהנתי. אולי זה עוד אחד מהסיפורים שמיועדים לילדים, שלא רואים את הבעיות בסיפור. תסתכלי לדוגמה על האגדות של האחים גרים- זה פשוט נורא! אבל כשהייתי קטנה לא ראיתי את ההתעללות של ההורים בעמי ותמי, התמקדתי במכשפה ובבית הממתקים. אני לא כל כך טובה בלנסח את המחשבות שלי, ואני מקווה שהבנת למה התכונתי...(: |
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
