“אלה הספרים שהוא לוקח? הספרנית עיקמה את האף מולי ומול הבן שלי, כשהגענו עם ערימת ספרי פנטזיה לדלפק. היא דעתנית, הספרנית אצלנו, ורואה את תפקידה בספריה גם כתפקיד חינוכי, בין היתר. תראי, השבתי לה, מניחה שהיא חושבת שהספרים אינם לגילו, הוא התחיל לקרוא מוקדם, בגיל ארבע וחצי, אז הספיק כבר הרבה... זה לא קשור, היא מחתה, אני בטוחה שיש הרבה ספרים במדפים שם - הצביעה על מדפי הילדים - שהוא טרם קרא, אבל ככה זה,”

“זה לא נאה ולא מובן מאליו ואפילו מביך שאדם בשנות חייו החמישים בוכה מספר ילדים .אבל זאת האמת .בכיתי בסוף הספר ,לא רציתי להיפרד ,וגם לא נפרדתי ממנו במהלך הלילה ,הוא ישן עמי,כלומר הספר והארנב אֵדוּאַרְד. היו היה פעם ארנב ושמו אֵדוּאַרְד טוּלֵיְן,שם רב- רושם לארנב סנוב,שהתפעל מאוד מעצמו,ובצדק: הוא היה ארנב נאה ומהודר העשוי מחרסינה לבנה .אוזניו עשויות פרוות ארנבת אמיתית שאפשר לסדרן בתנוחות ששיקפו את”

“אתמול לקחתי אחד הספרים מהערימה שרכשתי ב10 ש"ח... ספר ילדים + בערך לגילאי 10-12 אבל ניסיתי הייתי חייבת לקרוא... נכון אנחנו בתקופה שונה וקשה, ונכון שבילדותי לא קראתי אז עכשיו אני משלימה פערים.. אז נהניתי שי פה סיפור עצוב ושמח.. הסיפור קצת הזוי מצד אחד עם פנטזיה, פטר יתום, הוא בעצם "מתלמד" להיות חייל, אצל לוץ שלחם עם אביו שנהרג בקרב, מתחת למילים מבינים שלוץ הוא סוג של הלום קרב, שבקושי מתקיים אז”

“קראתי את הספר בפעם הראשונה בליל שימורים מייאש ומתיש. הסוכר של רומי טיפס לשיאים חדשים ואחרי שהערתי אותה פעמיים בלילה לזריקה כבר לא יכולתי יותר. כל מה שרציתי היה ללכת לישון ואי אפשר היה. לא היתה לי סבלנות לספר רציני אז לקחתי את הספר הזה, שהוא לכאורה ספר ילדים. ספר על מסע שעובר בעל כורחו ארנב חרסינה, אדוארד טוליין, אחרי שהוא מאבד את הילדה שלה היה שייך. חשבתי שזה עוד ספר מסע כמו המונים שקראתי. לולא הב”

“אלה הספרים שהוא לוקח? הספרנית עיקמה את האף מולי ומול הבן שלי, כשהגענו עם ערימת ספרי פנטזיה לדלפק. היא דעתנית, הספרנית אצלנו, ורואה את תפקידה בספריה גם כתפקיד חינוכי, בין היתר. תראי, השבתי לה, מניחה שהיא חושבת שהספרים אינם לגילו, הוא התחיל לקרוא מוקדם, בגיל ארבע וחצי, אז הספיק כבר הרבה... זה לא קשור, היא מחתה, אני בטוחה שיש הרבה ספרים במדפים שם - הצביעה על מדפי הילדים - שהוא טרם קרא, אבל ככה זה,”

“זה לא נאה ולא מובן מאליו ואפילו מביך שאדם בשנות חייו החמישים בוכה מספר ילדים .אבל זאת האמת .בכיתי בסוף הספר ,לא רציתי להיפרד ,וגם לא נפרדתי ממנו במהלך הלילה ,הוא ישן עמי,כלומר הספר והארנב אֵדוּאַרְד. היו היה פעם ארנב ושמו אֵדוּאַרְד טוּלֵיְן,שם רב- רושם לארנב סנוב,שהתפעל מאוד מעצמו,ובצדק: הוא היה ארנב נאה ומהודר העשוי מחרסינה לבנה .אוזניו עשויות פרוות ארנבת אמיתית שאפשר לסדרן בתנוחות ששיקפו את”

“אתמול לקחתי אחד הספרים מהערימה שרכשתי ב10 ש"ח... ספר ילדים + בערך לגילאי 10-12 אבל ניסיתי הייתי חייבת לקרוא... נכון אנחנו בתקופה שונה וקשה, ונכון שבילדותי לא קראתי אז עכשיו אני משלימה פערים.. אז נהניתי שי פה סיפור עצוב ושמח.. הסיפור קצת הזוי מצד אחד עם פנטזיה, פטר יתום, הוא בעצם "מתלמד" להיות חייל, אצל לוץ שלחם עם אביו שנהרג בקרב, מתחת למילים מבינים שלוץ הוא סוג של הלום קרב, שבקושי מתקיים אז”

“קראתי את הספר בפעם הראשונה בליל שימורים מייאש ומתיש. הסוכר של רומי טיפס לשיאים חדשים ואחרי שהערתי אותה פעמיים בלילה לזריקה כבר לא יכולתי יותר. כל מה שרציתי היה ללכת לישון ואי אפשר היה. לא היתה לי סבלנות לספר רציני אז לקחתי את הספר הזה, שהוא לכאורה ספר ילדים. ספר על מסע שעובר בעל כורחו ארנב חרסינה, אדוארד טוליין, אחרי שהוא מאבד את הילדה שלה היה שייך. חשבתי שזה עוד ספר מסע כמו המונים שקראתי. לולא הב”