ביקורת ספרותית על כובעו של רמברנדט מאת ברנרד מלמוד
ספר טוב

---

נראה לי שלא משנה לאיזו חנות ספרי יד שנייה אני אגיע, תמיד במקום שבו נערמים הספרים שנמכרים ב 5 או 10 שקלים יהיה גם עותק, לפחות אחד, של "העוזר" של ברנרד מלמוד. יש ספרים כאלה, בעיקר של "עם עובד" אבל לא רק, שיצאו במהדורות רחבות במיוחד והופצו לאלפי מנויים שהיו בזמנו והם שוכנים היום בערימות האלה כשלא נראה שיש להם דורשים רבים. אני חושבת שבמידה רבה זה אפילו מרחיק מעליהם קוראים, הזמינות הזאת והמחיר הנמוך, כאילו לא יכול להיות שהפסטרנק והמלמוד הצהבהבים האלה שמונחים בין נופי ארצנו למיטב הסיפור האנגלי הממש ממש ישן באמת שווים קריאה.

ב"ענייני עבודה" מתאר פיליפ רות את הפגישה הראשונה שלו עם ברנרד מלמוד. הוא נראה לו כמו סוכן ביטוח, נחוש, אדיב ונעדר חוש הומור. כאילו שום דבר שמרמז באיזשהו אופן על מה שמתרחש בסיפורים שלו. אבל אולי דוקא כן, כי אחד הדברים הבולטים בסיפורים האלה הוא העדר רהב, גם של הסופר וגם של הדמויות שלו. ונחישות. לא מהסוג שחותר לאיזו הצלחה מסחררת אלא רק כזאת שמאפשרת לעשות עוד צעד, לקחת את הנשימה הבאה.

שמונה סיפורים יש בקובץ. באחד מהם, אחד הקצרים יותר, מתארח אדריכל לארוחת ערב אצל מי שהיה המורה שלו. תוך כדי הארוחה מפלרטטת איתו אשת המורה, כותבת לו פתקים, שולחת אותו לפינות מסתור בבית, והם מצליחים לקשור קשר, להגניב מגע, להשתוקק, הכל במהלך הזמן הכל כך קצר שיש להם.

וזה מה שמלמוד מצליח לעשות בכל הסיפורים. בזמן קצר מאד הוא מייצר אמפתיה אל הגיבורים שלו שמחפשים יחס או הכרה בערך עצמם ובערך העשייה שלהם או סתם איזשהו קשר עם אנשים אחרים שיצליחו לראות אותם, ועל אף שבכתיבה שזורה כל הזמן איזו נימה אירונית, יש בה כל כך הרבה איכפתיות כלפי המשוגע שעומד בשער בית המשוגעים עם המעטפה הריקה וכלפי הסופר היהודי רוסי שמבקש להבריח את הסיפורים שלו למערב וכלפי הפסל חובש הכובעים שאף אחד לא הגיע לתערוכה שלו ואפילו כלפי אברמוביץ, הסוס המדבר.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על כובעו של רמברנדט