לפעמים לקרוא ספר ללא עלילה זה גם בסדר, אבל כמה תנאים צריכים להתקיים. כתיבה מופתית, מיקום מרתק, אינפורמציה חדשה, דמויות בעלות עומק.
כאן אין לא מזה, לא מזה ולא מזה. הכתיבה בסדר, המיקום אפרורי ודמויות (חוץ מהדמות הראשית) חסרות עומק ותכלית. יש אמנם אינפורמציה חדשה מבחינתי, על גווניה השונים של הדתיים הלאומיים, תהליכי התחרדות מול חילון וכו', אבל הספר כל כך מבולגן שקשה לעקוב אחרי הפרטים.
יפעת ושני אחיה הקטנים מתייתמים מהורים שנהרגים בתאונה. שלושת האחים נלקחים לדודה ודוד מבוגרים בעיר (העיר לא מוזכרת בשם, אך נראה לי שמדובר בבני ברק), משפחה דתית שחיה בסביבה שרוב השכנים בה חרדים. הילדים מנסים להשתלב כל אחד לפי יכולתו, כאשר האח הצעיר ביותר הופך לחרדי, האחות הקטנה עוברת לקיבוץ ויפעת עצמה צפה על המים. הספר מתמקדם בהתלבטויות שלה, לגבי החברות, לגבי הקשר עם הבן זוג, היחסים עם אחים ומידת הדתיות. רוב, הזמן היא מצטיירת כאדם אדיש, אבל מלא מחשבות טורדניות. אני חושבת, שלא איבחנו אצלה הפרעות קשב וריכוז. יש מצב שטיפול נכון, היה פותר את רוב הבעיות שלה עם עצמה.
