ביקורת ספרותית על גחליליות - פרוזה # מאת גילית חומסקי
ספר בסדר

---

ספר על מיפגשים: בין תרבויות,חילוני מול דתי, "מיזרוחניק"(מפדל של פעם) לחרדים, מיפגשים של ערכים ורגשות פנימייםפ עם מנגנונים של בית הספר, מבחינה ערכית והחלטות.
לכאורה העלילה יכלה להיות טראומה נוסח דיקנס, שלשה יתומים להורים דתיים של "הפועל המזרחי" שנספו בתאונה מועברים לבית הדודה (אחות האם) בבני ברק, גדלים ומתפתחים.שם הם נתקלים המיפגשי התרבות ושם הם מתפתחים, כל אחד לדרכו.
גיבורת הסיפור,הופכת למומחית לבישול , מפרסמת טורים בעיתון ומנהלת קייטרינג שמעסיק גם נוער עזוב.
יש כאן תיאור חיים מילדות מוקדמת ועד להריון ראשון.
בעצם הספר מציג ניגוד של "גחליליות" המסוגלות לעוף ולהאיר בחשיכה, מול "טרמיטים" המכלים כל דבר וגורמים לנזק, בעיקר לנשמה.
הבחירה של הגיבורה היא להיות גחלילית. והספר מתאר ברבדים שונים את התהליך. אין כאן חזרה בתשובה ( להפוך חרדי מאוד ) או יציאה בשאלה ( הגדרה חילונית מוטעית לתהליך של חילון). יש כאן מסכת חיים ומיפגש תרבויות . יש גם מיפגש דתיים חילוניים.
הספר הקסים אותי בתחילה כי ציפיותי ממנו היו נמוכות. הכתיבה מצומצמת מעט ואינה מלודרמטית כך שההתרשמות מהארועים נתונה ביד הקורא.
יש שם קטעים מרגשים כמו הנסיעה שלה ושל חברתה ל"חופש" לים בחיפה.
האפיזודה שפירסמה את הספר היא על הילדה שהולכת לספריה בבני ברק והספרנית אומרת לה כי לא תשרת אותה בבגדים כאלו כי "מה יהיה אם גבר יראה אותה כך?" .( מדובר בילדה בכיתה א). ארוע זה הוא חלק במסכת סיפורים של מיפגש התרבויות והציפיות.
האח הקטן (בן ארבע) חוזר מהגן ודורש כי לא יטבלו את המצה במרק כי זה חמץ.זה מיפגש של תרבויות וסמכויות ( הגננת מול ההורים והבית).
ועוד.
הבעיה היא שהוא מתארך לקראת סופו וחבל. טכניקת הכתיבה האסוציאטיבית שיש בה קפיצה קדימה ואחורה בזמן, יפה מאוד בתחילה ומכבידה בסוף.
עדיי הספר שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על גחליליות - פרוזה #