ביקורת ספרותית על עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים מאת אילן סהר
ספר טוב

---

מידי שנה, לפחות פעם בשנה אני נוסע לגולן.
לאחרונה עלה נושא הגולן לכותרות ותאמינו לי ידידי, אינני יודע מה היה הצורך להעלות את הנושא הזה כאשר כל כך ברורה התוצאה של דברי ביבי ותגובותיו של העולם , שכידוע לכולנו רב מדינותיו לא כל כך אוהבות אותנו .( כן כן גם ארה״ב הגדולה, ידידתינו הדגולה שמה לנו רגל פה ושם ובמיוחד משרד החוץ שלהם שזאת מדיניותו מאז הקמת המדינה ואולי אף לפני).
במסגרת טיולי ברמה אני עולה מפעם לפעם לתלים הידועים שמהם ועליהם נערכה מערכה כבדה במלחמת יום הכיפורים. כל פעם מחדש אני מתפעל מאומץ הלב של לוחמינו שנתנו את נפשם על בלימת הסורים בתנאים של נחיתות נוראית.
עד כלות היכולת מתאר בדיוק את המצב המדוייק הזה. תחשבו , מול שתי חטיבות שיריון, חט׳ 7 וחט׳ 188 ושתי גדודי חי״ר שאיישו את המוצבים לאורך הגבול עמדו 1200 טנקים סוריים וכוחות חרמ״ש. אלה פתחו בהתקפה מתואמת עם צבא מצרים בדרום , וחדרו לתוך שטח הרמה.
חטיבה 188 אשר נלחמה כשהיא מפורקת ליחידות קטנות , לפעמים 2-3 טנקים ברמפות לצידי המוצבים נלחמו כל אחת על נפשן כאשר המח״ט לא מארגן את כוחותיו לקבוצות לחימה בנות עשרה טנקים או יותר
( ז״א- קבוצות לחימה של פלוגות ולפעמים אף גדודים) כדי לבלום את כניסת האוייב.
לעומתה חטיבה 7 שהיתה מאורגנת היטב נשלחה לקרב בקבוצות גדולות- פלוגות או גדודים , אשר תפסו נקודות שולטות ואשר נתנו לכוחות הסוריים להיכנס לשטחי הריגה- שבהם טבחו הטנקים הישראלים בסורים
ללא רחמים. לעיתים הלחימה נעשתה בטווחים קרובים מאוד של מטרים בין הטנקים שלנו וטנקי האוייב.
העובדה שמח״ט 7 ניהל את הקרב בצורה מהודקת ביותר, אבל תוך כדי מתן חופש יצירתי למפקדים בשטח הצילה את כל הגיזרה הצפונית של הרמה, כשהשיא היה בעמק הבכא בו גדוד 77 בפיקודו של סא״ל קהלני
( גיבור ישראל) עצרה וחיסלה כוחות סוריים גדולים פי כמה מהכוח שעמד לרשותו, למרות שמידי פעם קהלני ניזקק לעזרה דחופה של כוחות תיגבור ( כוח טייגר לדוגמה) , כדי לבלום את הפריצה הסורית.
לצערי אני חושב שנעשו שגיאות גדולות בחלקה השני של המלחמה, כאשר אוגדות הצפון עברו למתקפת נגד ופרצו לשטח הסורי.
חוסר במודיעין שטח! בעיה שחוזרת על עצמה בכל מלחמה וכמעט בכל קרב , הגיעה פה לידי תקלות שעלו בחיי אדם ופגעו קשות בסד״כ של הכוחות הלוחמים.
אחת הדוגמאות היא הניסיון הכושל של גדודו של בן חנן ( בנו של מר התעמלות הבוקר בקול ישראל), לכבוש ולנטרל את תל פארס.
כוח של 8 טנקים נשלחו לאגף את התל ולכבוש אותו מאחור. הכוח התגלה כאשר נכנס לתוך מארב סורי מתוכנן היטב. תוך דקות הושמדו 6 טנקים ישראלים ואנשיהם או שנהרגו או שנפצעו. סא״ל בן חנן עצמו נפגע קשה מאוד, אך נותר בחיים. הוא פינה את הטנק ויחד עם הנהג שנותר שלם בגופו מצאו מיסתור בתוך כפל קרקע. למזלו עמד לרשותו מכשיר קשר שבעזרתו יכול היה בן חנן לכוון את מאמצי ההצלה.
להצלת שרידי הכוח נשלחה פלוגה של סיירת מטכ״ל בפיקוד יוני נתניהו. החברה יצאו לאחר השקיעה בכמה זחלמים והגיעו לאנשי בן חנן הפצועים וההרוגים אותם העמיסו על אלונקות ופינו מהשטח.
למרות המאמץ נשכחו, או לא נמצאו מספר לוחמים שלאחר מכן נמצאו בידי הסורים כשהם חיים, ולאחר המלחמה הוחזרו בארונות. ( זאת אומרת שהם נרצחו בשביים).
לדעתי היה זה כישלון נורא ( אם כי לא היחידי) שבו מחולץ חלק מהכוח כאשר החלק האחר נמצא על ידי האוייב ומחוסל לאחר מכן.
מסקנות מאפיזודה זאת הם רבים, אבל המסקנה החשובה ביותר לדעתי - הצורך המובן מאליו לספק לכוחות הלוחמים מודיעין קרב- טרי, ומאומת כמה שיותר.
ספר קרב ראוי לשמו, ספור היחידות קורע לב ובאותו זמן ממלא את הלב בגאווה על האומץ והמקצועיות של אנשינו במלחמה הזאת.
מומלץ ביותר.
חג שמח לכל החברים
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים