ביקורת ספרותית על חתול רחוב - אוטוביוגרפיה מאת ערן בדינרי
ספר טוב

---

פעם בצבא קיבלתי לקרוא ספר, טרם צאתו לאור. במוצב בשכם הייתה חמ"ליסטית, עם מראה גותי ומבט מקרב. אבא של אותה חמ"ליסטית, היה איש תקשורת דיי ידוע, וחבר הביא לו לקרוא ספר ולחוות דעה, הספר התגלגל אליה, וממנה אלי. כך יצא שקראתי את "יש ילדים זיג זג" של דויד גרוסמן כצרור גדול של דפי A4 מודפסים בפונט לא ממש ידידותי. יש משהו מרגש בקריאת ספר מצרור דפים שכזה. גם את ספרו של ערן בדינרי קראתי מדפי A4 ואותה תחושה ליוותה אותי.
הספר כתוב כזרם תודעה שכזה, לעיתים אסוציאטיבי, ומצריך ריכוז לפרקים, כדי להכנס לקצב והלך הרוח של הדמות על מנת לזרום עם זרם התודעה והכתיבה האסוציאטיבית.
מדובר בנובלה קצרה, 64 עמודים, כנה ומרתקת, קשה להניח את הסיפור, ולכן בקטגורית המעניין,זורם קריא וכתוב היטב הספר זוכה ב 5 כוכבים (אבל מי סופר).
אבל, ואולי מכיוון שמדובר בנובלה קצרה, יש את האבל הזה הדמויות שקראתי, לא שכנעו אותי, אבי, שאמור להיות על כדורים פסיכאטרים שמכהים אצלו כל רגש, נתפס בעניי כרגיש. ערב שמלווה בפרוק בקבוק וויסקי, שומר על דיאלוג פילוסופי ארס פואטי קוהרנטי ללא התפזרות שבאה אחרי הכוסית השלישית. הרגיש לי לפרקים שלערן יש הרבה הגיגים שברצונו לחלוק עם הקורא, מחשבות על נושאים, כאלה ואחרים- חלק טרוויאלים חלק מענינים יותר וחלק פחות, את העלילה טווה ערן מסביב, כדי שיוכל להעביר את הגיגיו. ואולי בגלל קוצר היריעה, התפרים נראים לעיין והם טיפה רופפים.

אבל, ועכשיו אבל לכיוון השני, את רעינותיו והגיגיו של ערן בדינרי כיף לקרוא, יש לו מה לומר והוא בהחלט יודע לכתוב באופן שלא תרצה להניח מהיד את הספר, לכן אתן לערן את אותה המלצה שהדמות שלו נתנה לערן בדינרי שבסיפור:
"אני יכול להציע משהו ?" שאלתי בעדינות
"מה"
"תכתוב הפעם מסה, תפרסם את הרעיונות ההגותיים שלך כפי שהם לא במסווה עלילתי"

מכיוון שאני יודע מה ערן בדינרי של הסיפור חושב על הצעה זו, ברור לי שהיא לא תתקבל...
אבל אני היתי שמח לקרוא את אותה מסה שלא תכתב.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על חתול רחוב - אוטוביוגרפיה