ביקורת ספרותית על חתול רחוב - אוטוביוגרפיה מאת ערן בדינרי

---

#
יש לי חולשה לשמות של ספרים. הם מספרים סיפור לא פחות מהסיפור עצמו. אהבתי את השם של הנובלה, אבל התברר לי שאין לשם המעורר ציפייה למישהו שתמיד נופל על הרגליים, לחוכמה מניסיון, לקצת ממזריות, שום קשר לתוכנה. לו קשר היה בראש מעייני הסופר, היה עליו לקרוא לסיפור "שיחותי עם עצמי". שהיה מאפיין את הספר טוב בהרבה מהשם היפה והלא קשור.

הנובלה מתארת אפיזודות מחיי שני חברים שחייהם בזבל. האחד הוא ערן בדינרי, הפוצח בנאומים חוצבי להבות נגד תופעות חברתיות. הרבה מהנובלה הזו הוא מונולוגים המביעים דעות סוציו-פילוסופיות, שאינן דורשות הוכחה, כביכול. חברו אבי שהוא המספר - איתו הוא נפגש פעם בשבוע לדיון פילוסופי על בקבוק וויסקי - הוא מסכן עם קבלות: אחרי ניסיון התאבדות כושל הוא קיבל הכרה בנכות לצמיתות, קצבה מביטוח לאומי שמספיקה לשכר דירה, אוכל וזונה מפעם לפעם. אלא אם התעריפים של כל אלה נמוכים באופן ניכר ממה שחשבתי, נראה לי שהוא העלה באופן משמעותי את קיצבת הביטוח הלאומי - יפה מצידו.

הנובלה כתובה היטב. היא קצרה – 64 עמודים, קריאה קצרה ולא משעממת. יש בה מפעם לפעם איפיונים יפים וניסיון להעביר את החיים הרוחשים מתחת לתחום הראייה והעניין שלנו (גם במקרה הזה – באמריקה עושים את זה יותר טוב...) מבחינתי היא חסרה שני דברים הכרחיים: סיפור ואמינות. יש בה המון פילוסופיה, די הרבה כעס ותלונות על העולם כפי שהוא – בורגני, ועוסק בחיצוניות. לא הצלחתי להזדהות עם מי מהדמויות, שנראו בעיני שטוחות ומגוייסות להעברת מסרים חתרניים, כאילו. אף דמות לא התנהגה, לדעתי, כמו אדם בשר ודם. ובאופן כללי הוא נראה לי יותר מניפסט מאשר ספרות שאוהב לקרוא.

והשורה התחתונה? מביקורות של אחרים הבנתי שהם אהבו יותר ממני. כל אוהב לקרוא יעדיף, מן הסתם, להחליט בעצמו. כך גם אני נהגתי.



*

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על חתול רחוב - אוטוביוגרפיה