ביקורת ספרותית על חתול רחוב - אוטוביוגרפיה מאת ערן בדינרי

---

שלום ערן, לפני כשבועיים הקשבתי לך מנגן בכיכר רבין ושוחחנו מעט. הייתי עם נכדתי (ששאלה אותך למה אתה מנגן ברחוב). בארגז הגיטרה שלך היו מונחים ספרים ואני רכשתי את הספר חתול רחוב. סיפרת לי שאתה סופר ומוזיקאי שמתפרנס כאמן רחוב. אני סיפרתי לך שבעברי הייתי עורך שירה ושיש לי תואר שני בספרות כללית והשוואתית. מצד אחד זה לא הרשים אותך. מצד שני ביקשת שאחווה דעתי על ספרך באתר זה. ("רמז" ראשון לדואליות שלך).
אני אוהב להתייחס ליצירה ספרותית כאל גוף. פשוט, גוף פיזי של אדם. כך קל לי להתייחס לעודפי שומן, לרזון, לאי-שלמות, וכו'. קל היה (לי לפחות) לראות את התהליך שהספר הזה עבר. סלח לי אם אני שוגה בהבחנתי אבל אני מרשה לעצמי לקבוע שאורכו המקורי היה פי ארבע או יותר. מלאכת הזיקוק מורגשת בכל משפט. עברה בי התחושה שזו האובססיה שלך - לזקק, לזקק, לזקק. אינך יכול להכיל עודפי שומן וחשוב לך שהתוצאה הסופית תהיה כחושה.
חתול רחוב, כגוף, אכן נקי מעודפי שומן. הוא חטוב כפסל יווני. הבחירה במילה יווני אינה מקרית. יש בספר פילוסופיה לצד טרגדיה. אבל את הפסל היווני שיצרת בעמל רב בחרת לצלק, לחרוץ בבשרו קווים סימטריים ולהותירו מדמם. להותירו לא וודאי מבחינת קיומו. הקווים הסימטריים שחרצת לאורכו ולרוחבו, מקבילים. וכאן אני מגיע לאובססיה נוספת שהטקסט ספוג בה: דואליות, מכל בחינה. קודם כל, שני הגיבורים משלימים אחד את השני לכדי גיבור אחד. אני מוכן לחתום שאבי בלומשטיין אינו קיים במציאות. אולי תיפגע מהקביעה הזאת אבל זה מה שהרגשתי. הדמות שלו היא כה היפר ריאליסטית, שהיא אינה יכולה להתקיים במציאות. כלומר, דמותו של אבי בלומשטיין איננה העתקה אלא הישג ספרותי של ממש. וכאן אני מגיע לדואליות נוספת: מצד אחד הקורא (אני לצורך העניין) חווה טקסט אוטוביוגרפי ריאליסטי. אך במקביל, אותו טקסט מורגש כציור ריאליסטי שיופיו עולה על המציאות. כלומר, הקורא נע בין הרצון להאמין לטקסט לבין הרצון לא להאמין. כלומר, הישג ספרותי נוסף. וכאן אני מגיע לדואליות האחרונה: חתול רחוב הוא טקסט חלול. כה חלול, עד כי אפשר לראות דרכו את העולם שהוא כה רוצה לתאר. הישג ספרותי כבר אמרתי?
כתבתי מספיק.

» ביקורות נוספות של דוד ר.
» ביקורות נוספות על חתול רחוב - אוטוביוגרפיה