“חתול הרחוב הלז דווקא לא מייאו אותי, לא התחכך ברגלי ולא דרש מיני תרגימא. הוא הגיע אלי בדרך (כמעט) כל ספר ודרש את תשומת לבי. אז נתתי לו. לא יודע מה בדיוק קראתי, אבל זה היה מרתק. אבי בלומשטיין הוא חברו של מחבר הספר ערן בדינרי. אבי מסתובב בעולם ומנסה איכשהו להעביר את חייו הדואבים, חיי דיכאון וחרדה. פרנסתו מהביטוח הלאומי, שהכיר בו כנכה לאחר ניסיון התאבדות. תקווה אין לו, קשרים גם לא, אפילו לא קשר שכמ”

“# יש לי חולשה לשמות של ספרים. הם מספרים סיפור לא פחות מהסיפור עצמו. אהבתי את השם של הנובלה, אבל התברר לי שאין לשם המעורר ציפייה למישהו שתמיד נופל על הרגליים, לחוכמה מניסיון, לקצת ממזריות, שום קשר לתוכנה. לו קשר היה בראש מעייני הסופר, היה עליו לקרוא לסיפור "שיחותי עם עצמי". שהיה מאפיין את הספר טוב בהרבה מהשם היפה והלא קשור. הנובלה מתארת אפיזודות מחיי שני חברים שחייהם בזבל. האחד הוא ערן בדינר”

“את ספרו הקודם של ערן בדינרי קראתי ואהבתי. כשקיבלתי את זה הסתקרנתי. ערן כותב נובלות, ברובן במעין זרם התודעה. העלילה די משנית, בכל נובלה "גיבור" מרכזי שמשהו קורה לו ומשנה את מהלך חייו. ארבע נובלות בספר הנוכחי. לא אתאר כל נובלה במלואה, רק אתן קווים כלליים. הנובלה הראשונה עוסקת באדם שלמחייתו חי ומתפרנס מנגינה וירטואוזית בעיר הגדולה, בבית קפה. משנסגר בית הקפה, אותו גיטריסט חוזר לגור אצל אמו בקרית ביא”

“אז ככה. לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, רציתי לקרוא קצת על ערן בדינרי, מי שכתב אותו, וגיליתי שבנוסף להיותו סופר שכתב את הספר הזה ועוד כמה אחרים, הוא גם מוסיקאי ויוצר. הקשבתי לכמה מנגינות שיצר, וכשהתחלתי לקרוא את הספר, ליוותה אותי במשך רגעים נכבדים מהקריאה, המנגינה היפה הזאת (https://soundcloud.com/badineriedreaming/eran-badinerie-dreaming) שהתאימה לאווירה של הספר ממש כמו כפפה ליד. אתם מוזמנים להקשיב”

“חתול הרחוב הלז דווקא לא מייאו אותי, לא התחכך ברגלי ולא דרש מיני תרגימא. הוא הגיע אלי בדרך (כמעט) כל ספר ודרש את תשומת לבי. אז נתתי לו. לא יודע מה בדיוק קראתי, אבל זה היה מרתק. אבי בלומשטיין הוא חברו של מחבר הספר ערן בדינרי. אבי מסתובב בעולם ומנסה איכשהו להעביר את חייו הדואבים, חיי דיכאון וחרדה. פרנסתו מהביטוח הלאומי, שהכיר בו כנכה לאחר ניסיון התאבדות. תקווה אין לו, קשרים גם לא, אפילו לא קשר שכמ”

“# יש לי חולשה לשמות של ספרים. הם מספרים סיפור לא פחות מהסיפור עצמו. אהבתי את השם של הנובלה, אבל התברר לי שאין לשם המעורר ציפייה למישהו שתמיד נופל על הרגליים, לחוכמה מניסיון, לקצת ממזריות, שום קשר לתוכנה. לו קשר היה בראש מעייני הסופר, היה עליו לקרוא לסיפור "שיחותי עם עצמי". שהיה מאפיין את הספר טוב בהרבה מהשם היפה והלא קשור. הנובלה מתארת אפיזודות מחיי שני חברים שחייהם בזבל. האחד הוא ערן בדינר”

“את ספרו הקודם של ערן בדינרי קראתי ואהבתי. כשקיבלתי את זה הסתקרנתי. ערן כותב נובלות, ברובן במעין זרם התודעה. העלילה די משנית, בכל נובלה "גיבור" מרכזי שמשהו קורה לו ומשנה את מהלך חייו. ארבע נובלות בספר הנוכחי. לא אתאר כל נובלה במלואה, רק אתן קווים כלליים. הנובלה הראשונה עוסקת באדם שלמחייתו חי ומתפרנס מנגינה וירטואוזית בעיר הגדולה, בבית קפה. משנסגר בית הקפה, אותו גיטריסט חוזר לגור אצל אמו בקרית ביא”

“אז ככה. לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, רציתי לקרוא קצת על ערן בדינרי, מי שכתב אותו, וגיליתי שבנוסף להיותו סופר שכתב את הספר הזה ועוד כמה אחרים, הוא גם מוסיקאי ויוצר. הקשבתי לכמה מנגינות שיצר, וכשהתחלתי לקרוא את הספר, ליוותה אותי במשך רגעים נכבדים מהקריאה, המנגינה היפה הזאת (https://soundcloud.com/badineriedreaming/eran-badinerie-dreaming) שהתאימה לאווירה של הספר ממש כמו כפפה ליד. אתם מוזמנים להקשיב”