בוקר חורפי אחד, לפני הרבה מאוד שנים, בארוחת בוהריים, מישהו העלה את התובנה שיש לנו תמונות של נוף ומקומות יפים מכל הארץ, אבל אין לנו אפילו תמונה אחת מעירנו, קריית גת. 'מה כבר יש לצלם כאן?' הייתה התגובה, חשבתי קצת ואמרתי שאפשר לצלם את הנחל. 'הוא יפה עכשיו' הוספתי. הנחל הוא נחל לכיש שחוצה את קריית גת, יבש לגמרי בקיץ אבל בחורף הוא לא מבייש אף נחל אחר בארץ. קצת צחקוקים ודיון של כן או לא, אבל לבסוף יצאנו שני בני תשחורת ואני מצויידים במצלמה, מימיה ושלושה תפוזים. התחלנו בפארק המרכזי, די קרוב לבית שלנו. שלושה גשרים קטנים בסגנון רומי מחברים את שני צדי העיר. גשרים יפים שלרגליהם צמחו קנים שהתנופפו ברוח, בין גבעולים חדים של סמר, וביניהם תורמוסים כחולים ומרגניות, גם הן כחולות, מה שיצר מראה אירופאי יפה מאוד. צילמנו. והתמונות מוכיחות גם היום שיש לנו נוף ששווה טיול בטבע. המשכנו במורד הנחל. חצינו גשר רחב שעליו כביש, עם מעבר צדדי להולכי רגל. גשרים די מכוערים ומנוגדים ליופי הקודם. הלאה, נכנסו לשכונה בה ניצבת עד היום מצבה לזכרם של שלושה: ילדה שנפלה לנחל ונסחפה, חייל שראה אותה וקפץ כדי להציל אותה, אך טבע גם הוא, ואדם מבוגר יותר שניסה להציל את החייל, אך מעד בבוץ, נפל ונסחף גם הוא. במרחק מה מהמצבה הנחל מתעקל. ליד העיקול צמחו עצי ערבה, ושוב היו שם קנה, וסמר וגם סוף נוסף למקום. הכל היה ירוק וחום, ורטוב ורקוב, והמראה הכללי היה של יער עד קדום. שוב צילמנו, הפעם גם את עצמנו, המשכנו לעוד שכונה ואחריה הגענו לכניסה של העיר. התיישבנו על אבן גדולה לאכול את התפוזים והחלטנו, פה אחד, לסיים את הטיול. שלוש וחצי שעות הספיקו. הנחל המשיך לזרום לאשדוד ואנחנו חזרנו הביתה. ומזל שהחלטנו לחזור, כי הגשם כנראה החליט שאנחנו ראויים לרחצה, ושטף אותנו רוב הדרך עם כל טוב לבו.
ואם קראתם את כל מה שכתבתי עד עכשיו ולא השתעממתם, אתם מוזמנים לקרוא את הספר הנ"ל, שמתאים לאוהבי טיולים בכלל ולחובבי אתרים היסטוריים באנגליה בפרט. לכל השאר מומלץ לדלג לספר הבא. קלאסיקה זה טוב, אבל במקרה זה היא מומלצת רק לבוחרים בתמזה כטיול.
