ביקורת ספרותית על חתול רחוב ושמו בוב מאת ג'יימס בוון

---

ג'יימס בוון הוא בחור טוב , מבית טוב , שהשד יודע איך , הגיע להיות הומלס. ונרקומן .זה הכל מסופר בספר, אבל כל פעם מחדש אני מצטמררת משבריריות החיים. מעד כמה הגבולות הם דקים , ואיך לא נחוץ צעד כל כך דרסטי כדי לחצות את הגבול הזה.


הסיפור מתחיל בנקודת זמן בה ג'יימס נמצא בתקופה בה חיי ההומלס הם מאחוריו , וגם הסמים הם בגדר זכרון מהעבר.
נראה שג'יימס תפס את עצמו בזמן , והחליט לחשב מסלול מחדש של חייו. הוא חי בלונדון , במתחם דיור שהמדינה הקצתה לנרקומנים בתוכנית גמילה , תוכנית העוזרת להם להשתקם.
ג'יימס מתפרנס מנגינה ברחוב , עבודה אליה הוא מתייחס ברצינות , יוצא לעבודה מדי יום ביומו , עושה את מכסת השעות שהוא נזקק להן על מנת שיהיה לו מספיק מזומנים לשלם חשבונות , ולדאוג לאספקת מזון.
בכלל , יש בו בג'יימס משהו שמיד קונה אותך הקורא. נראה שהוא תפס את עצמו בזמן , ועושה הכל כדי להשתקם , ולא איזה מתנדנד כזה שעדיין חי בין פה לשם. לא , הוא ממוקד מטרה , ונראה שהוא הולך להצליח בדרך שבחר ללכת בה .
לילה אחד , כשחזר מעוד ערב של נגינה ברחוב הלונדוני הקר , ראה על סף דלתו , על השטיח לניקוי רגליים חתול ג'ינג'י.
כבר מהמשפט הראשון בו הוא מתאר את החתול התאהבתי בחתול הזה. טוב , זו לא חוכמה גדולה, אני אוהבת חתולים . אבל יש בהם משהו , בג'ינג'ים הפרוותיים האלו משהו מיוחד. אחר. הם כאן - והם כאן להישאר.

אז אחרי יומיים שלושה כאלו , ג'יימס נמס אל מול הג'ינג'י , ולקח אותו אל ביתו . ופה מתחיל תהליך מדהים. ג'יימס נחוש בדעתו להעניק לג'ינג'י - שקיבל את השם בוב - בית חם וטיפול מסור. וככה ג'יימס , שהיה רגיל לדאוג רק לעצמו , התחיל לדאוג לבוב , למזון בשבילו , ציוד שנזקק לו , חיסונים , וטיפולים רפואיים.

בוב התחיל להצטרף לג'יימס לעבודה . ג'יימס היה מנגן , ובוב היה יושב לידו . הם הפכו לצמד חמד , ומכיוון שג'יימס היה מנגן במקומות קבועים , היו עוברים שם אנשים קבועים שהכירו את השניים , ובוב, הפרוותי המתוק , היה החיבור בין ג'יימס לבין העולם. והם רכשו להם קהל אוהדים . היו אנשים שהיו משאירים לג'יימס מטבע , וגם את בוב צ'יפרו בחטיף לחתולים , או בקופסת מזון לחתולים , לפעמים צעצוע , וגם בגדים בחורף .לפני חג המולד זכה בוב לשלל מתנות ופינוקים . אנשים פתחו את ליבם וכיסם .
פשוט מדהים איך בעלי החיים מוציאים מאיתנו בקלות כזו שלל רגשות .

בשלב מסויים ג'יימס החליט לעלות מדרגה , ולעזוב את הנגינה ברחוב, לטובת עבודה מסודרת יותר , כזו שתיתן לו ביטחון , ושתבטיח עתיד טוב יותר לג'יימס ובוב.

אז לא רק שג'יימס חישב מסלול מחדש , על הדרך הוא אסף אל חייו את בוב , אשר נראה שהעלה אותו על דרך המלך , והחזיר אותו לחיים. מעצם האחריות לשלומו של בוב , לא נתן לעצמו ג'יימס פתח לשום מעידה. להיפך - טובתו של החתול עמדה לנגד עיניו כל הזמן , ומדהים לקרוא עד כמה נטילת אחריות לחייו של מישהו אחר מאפסת אותך אל מול חייך שלך.

" הודות לו (לבוב) גיליתי מחדש את הצד היפה של הטבע האנושי. הוא החזיר לי את האמון והאמונה בבני האדם"

( עמוד 198 )

הספר הזה הוא לא יצירה ספרותית , הוא סיפור מהחיים , סיפור אמיתי, אחד הספרים המרגשים שקראתי לאחרונה. מרגש באנושיות שבו.
אני מאוד מקווה שהתמלוגים שמקבל ג'יימס עבור המכירות עוזר לו בחיים , ושזה דבר שעוזר לו ליצור סביבת חיים נוחה יותר בעבורם.

ג'יימס מספר בספר שמישהו אמר לו שיש ביוטיוב סרטונים שהעלו אנשים שצילמו את בוב. נכנסתי לראות. תקשיבו , אין דברים כאלו! ג'יימס כותב בספר כל הזמן שבוב חתול מיוחד. והוא צודק! מתוק להדהים , מיוחד ונבון. התאהבתי . לגמרי.

" המראה שלי עם החתול ריכך אותי בעיניהם. הקנה לי נופך אנושי .במיוחד אחרי שהאנושיות ניטלה ממני. במובנים מסויימים זה החזיר לי את תחושת הזהות . הייתי לא אדם. עכשיו חזרתי והפכתי לאדם ".
(עמוד 98)

ספר אנושי , אופטימי , כזה שעושה נעים בלב.

ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על חתול רחוב ושמו בוב