ביקורת ספרותית על סרט לילי מאת מרישה פסל
ספר בסדר

---

לפני די הרבה שנים נכנסתי בטעות להקרנה של "המופע של רוקי". כשהתחיל הסרט הפך האולם הגדול - זה היה קולנוע שכונתי - למקהלה המהמהמת את המלים. די הרבה אנשים חזרו על המלים בהטעמה, יחד עם הדמויות בסרט. זו היתה חווייה חריגה - לנסות לצפות בסרט ובו זמנית להבין מה קורה באולם ובעיקר למה.
אנחנו מודעים לקשר האמיץ שבין אנשים למיתוסים. אנשים מסויימים יהיו מוכנים להקריב הרבה על מזבח מיתוס הגון. ובנוסף אנחנו מאד אוהבים מסתורין. אנחנו יודעים בהיגיון שהפיתרון הפשוט ביותר הוא כנראה הנכון (לא אני אמרתי את זה - אוקאם אמר) אבל אנחנו כל כך מכורים למיסתורין שאנחנו נוטים לסבך פיתרון פשוט כדי לייצר אותו.

הספר הזה בנוי על שני העקרונות האלה. הוא מספר סיפור די אווילי על מיתוס - הפעם בדמות במאי חידתי של סרטי אימה, משפחה מוזרה המציתה את הדמיון, בתו היפהפייה והשונה של הבמאי, נשותיו יוצאות הדופן ועוד כהנה - מהם בנויים הסיפורים שאנחנו אוהבים. הסיפור מלא ב"על טבעי", כשפים, לחשים, קללות, מאגיה שחורה וכו' אבל הוא כתוב בכישרון ושומר על מתח כמעט לכל אורכו המרשים - 606 עמודים טבין ותקילין, לא כולל עמודי התודות ועוד קצת "תיעוד". הספר משופע ב"תיעוד" מהסוג הזה - תצלומים, מיילים, כתבות עתונות, פתקים וכו'. אלה נועדו לבסס את האמינות הבלתי אפשרית של הסיפור.
פסל אינה חוסכת מאמצים - לספר הזה היא הכינה אתר אינטרנט הכולל חומרים, ארכיון מסמכים, כתבה הפיקה וביימה סרטונים - אני מודה שהתעצלתי ולא ראיתי במו עיני.

הספר מרתק מאד מחפה על שטותיות הסיפור. למעשה אם (כמעט) כל סופר אחר היה כותב כאלה שטויות - הייתי נוטשת את ספרו ומתחשבנת איתו בביקורת קטלנית. אבל פסל היא מספרת מחוננת וכך קרה שסיימתי אותו ואף נהניתי.
התובנה העיקרית שיש לי מכל הסיפור הזה היא עד כמה סיפור בידיוני טוב "שווה" יותר מהמציאות. כי כשפסל מנסה, לקראת סוף הספר, להביא הסבר רציונלי - יצא האוויר מהסיפור. מה? זה הכל? זה ההסבר לכל העל טבעי, המוזר והמפחיד? נראה שגם פסל הרגישה כך, כי לסוף הסופי היא נטשה את המציאות האפורה והמשעממת, וחזרה לסיפור צבעוני ומעניין, כמו שהיא (כנראה) אוהבת.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על סרט לילי