ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 2 במרץ, 2016
ע"י רץ
ע"י רץ
השמש הבוהקת בצהוב
תילי תילים של מילים נשפכו בניסיונות להסביר את כוחה של האמנות, אבל אני בקשתי להתחיל מהרגע בו נעתקו המילים מפי, ביום שביקרתי במוזיאון ואן גוך באמסטרדם, והרגשתי את יופי יצירותיו, לופתות את נשימתי, הרגשתי כמאהב צעיר, שפרפרים התעופפו בבטני, כמי ששיחק במשחק ילדות, בו חבר העביר את אצבעו לאורך גבי, ולפתע הרגשתי תחושת חשמל ורעד עוברת בשדרתי. מאז טענתי שיש דברים שלא ניתן להסביר באמצעות מילים, כאלה שאותם מרגשים בתחושות וברגשות.
מה יש ביצירותיו של ואן גוך שלפתו את נשימתי, האם הייתה זאת הישירות והפשטות, שהכתה בי, כמו ביצירת אוכלי תפוחי האדמה, שבה נחשפה עליבותו של האדם, או היו אלה שילובם הלא צפוי של, צהוב, כתום, כחול וירוק, צבעי שדות פרובאנס מלאי האור, או אולי הכוכבים המסתחררים במעגלים פלסטיים, עקבות למשיכות מכוחל עזות שסחררו את ראשי, וביטאו מצוקה אנושית חזקה וישירה, שגרמה לי להרגיש את כאבי הבדידות והטירוף של ואן גוך באחרית ימיו.
בנסיעתי הקרובה לפרובאנס, אבקר בסן רמי, העירייה, בה צייר ואן גוך בטירוף בניסיון להספיק כמה שיותר, רגע לפני שהחידלון ישתלט עליו. לאנשים כמוני קיים מקדש, אוהבי ואן גוך, חדר אחד קטן במנזר, בו הוא אושפז באחרית ימיו, ממנו צייר שמיים זרועי כוכבים על רקע העיירה, סן רמי וברושיה. לבטח אקרא שם את אחד ממכתביו האחרונים, לאחיו תיאו שהיה הנפש היחידה שהקשיבה למצוקותיו המבטאים בדידות מכמירה של גאון הנאבק לזכות בהכרה שתגיע רק מספר שנים אחרי מותו. האם בסיפור ואן גוך קיים מימד של נחמה, או רק תמצית כאב ?
אני פותח את הספר, מכתבים לתיאו, קורא בו, ומחפש את המכתב שאקרא, בסן רמי.
מכתביו של ואן גוך מהווים הצצה נדירה לתוך עולמו המורכב, באמצעות כתיבה מעניינת ומרגשת, החושפת את נפשו השברירית והרגישה, את חלומותיו להיות צייר בעל מגע ייחודי, ואת מאבקיו היום יומיים להגשמתם, שהוי כרוכים בייסורי נפש מרובים.
מכתבים לתיאו חושפים בפננו את אן גוך הרוחני. הוא היה נוצרי ביסודו, אדם עם מודעות חברתית. באנגליה הוא בקש לשמש מטיף לעובדי מכרות הפחם, בכדי להביא להם את בשורת האור לחשכה, לאנשים שהילכו באפלת בטן האדמה. כשאני מביט בתמונות החמניות של ואן גוך, אני רואה את השמש והאור בדמותה של החמנייה הבוהקת בצהוב, ואת ואן גוך המתקרב לאש ולאור כאיקרוס שהתקרב לשמש וכנפיו נמסו, כך ואן גוך נחרך בלהט הפנימי שלו ונפל אל מותו.
ואן גוך, היה רוחני מצד אחד, ומצד שני איש ארצי שביקש חיים ממשיים, והאמין כי יסוד החיים הוא לאהוב ולהיות נאהב, אך כל חייו הוא ידע דחיות ואהבות נכזבות. המתח בין הגשמיות לרוחניות, ובין אהבה לאכזבה, גרמו לו לשקוע לטירופו, אך היוו גם מנוע הבערה שלו, שהתפוצץ אל בדי ציוריו. ואן גוך הפך את ההתפוצצויות האימפולסיביות, ליסוד ציוריו, הוא פעל מהר, ובהחלטיות, ניסה לאתר את קווי המתאר בספונטניות החוברת אל מנעד עולם הרגשות, המקום ממנו צומחת האמת.
ואן גוך מעולם לא היה שבע רצון מעצמו, הוא תמיד חיפש את דרך האמת, שהפכה לתכלית חייו. הוא בקש לצייר את הרגש האנושי, לבטא דרכו אמת פנימית, להביט אל החיים האמיתיים דרך האנשים הפשוטים, הכורים והאיכרים ולצייר אותם בטכניקה מעוותת, בכך לבטא כיעור, או פגימות כאמת הנוגעת ברגשות האדם. הוא ביקש להביע מצבי רוח אנושיים דרך צבעים, להביט למרחבים הפתוחים של הטבע כמשקפים את פנימיותו של האדם. היופי אצל ואן גוך קשור לרגשות אנושיים אמתיים.
אנו עוברים באמצעות מכתבי ואן גוך דרך תחנות חייו. עוד מעט נגיע לסן רמי - למקום איליו הוא יגיע בעקבות השמש של פרובאנס, אל האור המבטא אמת, וגם אל הלילה זרוע הכוכבים שנשקף מחדרו, כמו מסך שחור שעוד רגע ירד על מסכת חייו.
ואן גוך קיווה למצוא את השמש והאור האחר בפרובאנס, אבל למרבה ההפתעה הוא מצא בעיקר חשכה וכוכבים, בניגוד לשמש המייצגת את הדבר הממשי, כוכבים מייצגים אורות רחוקים ובלתי מושגים. ההתבוננות בכוכבים, גרמה לואן גוך לחלום. " צריך לבחור במוות בכדי להגיע לכוכבים ", הוא כתב באחד ממכתביו לתיאו.
בסן רמי, לא אקרא מכתב שלם של ואן גוך, רק משפט אחד סתום, "הבוקר ראיתי מחלוני את הנוף זמן רב לפני הזריחה, שום דבר חוץ מכוכב השחר שנראה גדול מאוד ". הרגע הזה העניק לו שלווה גדולה, ותחושה שוברת לב. כך הוא הספר מכתבים לתיאו, שובר לב ומעציב.
בסן רמי אשמע את שירו הנפלא של דון מקליין, ליל כוכבים, המצליח לפענח את עוצמת הכאב של תמונה אחת גדולה מחייו של ואן גוך.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ליל כוכבים
http://he.bcdn.biz/Images/2012/6/28/fdfe8a06-64f8-4adc-9b9c-2a5593c6a60a.jpg
דון מקליין בשיר ליל כוכבים מתוך האלבום American Pie
https://www.youtube.com/watch?v=AVprz0nm0Y4
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
טיול נעים לפרובנס שיהיה לך, רץ :) ביקורת מושקעת ופיוטית, כרגיל.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
snow fox - תודה - מכתבים לתיאו הוא תעודה אמתית ומצמררת לחייו של ואן גוך - מקסים שנערה צעירה מגלה עניין בספר מאוד מיוחד.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
עומר - תודה ואן גוך היה אדם מורכב ובלתי אפשרי לסביבה בחייו.
|
|
snow fox
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
בדיוק אתמול חבר של המשפחה השאיל לי את הספר וביקש ממני לקרוא אותו, ובזכות הביקורת שלך, אני רוצה לקרוא את הספר עוד יותר. אתה כותב נפלא :)
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אוקי - תודה על המתנה הקטנה והמקסימה - בדרך גיליתי סרטי אנימציה נוספים נפלאים.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
shila1973 - תודה הייתי מוכן למכור שנה מחיי בשביל מנוי למוזיאון ואן גוך, הוא אחד מתוך שניים שריגש אותי ברמות,
כל פעם שאני חושב על ואן גוך אני מגלה איזה שיכבה של אמירה חדשה, למרות שציוריו אמורים להיות פשוטים. שמח שאנחנו אוהבים את אותו צייר.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
חני -תודה - איזה יופי שבעידן הסמארטפון יש לך בת שיכולה להתרגש מאומנות קלאסית זה לא מובן מעליו
|
|
עומר ציוני
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
מאד אהבתי את הביקורת שלך
יש בה הרבה יותר מביקורת גרידא. יש בה את הבחירה לנסות ולהבין איש מורכב. יפה! |
|
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
מוזר. נסה את הקשור הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=7-HG7bqgu3M&feature=youtu.be
זהו סרט אנימציה קצר שמשלב בתוכו את ציורי ואן-גוך, יצירה של מוזיאון ואן-גוך, אמסטרדם. |
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אוקי - תודה - מה זה הצרוף אני הגעתי לנאום ?
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
בתיה תודה - זה היופי שבאמנות, כל אחד מרגיש קרוב ליוצרים שנוגעים בו ומדברים ללבו.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
מסמר עקרב - תודה
|
|
shila1973
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
היה לי מנוי למוזיאון ואן גוך.
פעמיים בשבוע, אחרי העבודה (במוזיאון ליד, הרייקסמיוזיאום) הייתי קופצת לשם, מתפעלת מהמרקמים, הצבעים ונזהרת שלא לגעת בגושי הצבע המרוחים על הקנבס שלא יעצרו אותי בגין חבלה. וינסנט הוא הצייר שלי, החמנית היא הפרח האהוב עלי. לא פייר שלא זכה למעט נחת בחייו, למעט אולי האחיין שהספיק לראות. יפה כתבת, רץ ידידי, יפה מאוד. |
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
לי תודה - אני אישית לא כל כך אהבתי את החמניות, הוא לדעתי רדוד.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אנקה - תודה - זה מה שהרגשתי כנער כשבקרתי במוזיאון ואן גוך באמסטרדם, אחר כך הבנתי שיש המון כוח בעיוות ובפגימות, בחוסר השלמות
דרכה אפשר לבטא את האמת, זה גם נותן לנו המון השראה שהעולם שיש בו רגש לא בהכרח חייב להיות מושלם.
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
רץ דון מקלין מרגש בערך כמו ואן גוך ...
התיאור שתיארת על כמה התרגשת כך בתי תיארה לי את השיטוט במוזיאון האמנות בלונדון..אהבה אינסופית .לי זה קורה עם ספרים או שירים...
סקירה מרתקת ומרגשת... |
|
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
מקסים.. סקירה כל כך יפה, והשיר המצורף - איזו תזכורת נעימה....
אז הנה, בחזרה, מתנה קטנה.. https://youtu.be/7-HG7bqgu3M |
|
בת-יה
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת נפלאה, אם כי אני אוהבת הרבה יותר את הציורים של אנרי רוסו.
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
יופי של סקירה. ממליצה את מה שמחשבות כתב. גם אני מאוד אהבתי את הספרים הללו.
|
|
אנקה
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
למחשבות, התאווה לחיים טוב פי אלף מונים מ"חמניות" הבינוני והשטחי למדי.
נשאר לי לקרוא את מכתבים לתיאו.
|
|
אנקה
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
כרגע אני ממש הלומה מהיופי בכתיבה הנהדרת שלך לתיאור עבודתו הטכנית של ואן גוך
שהיטבת לתאר בפיוטיות מעודנת. רואים וחשים מה רבה אהבתך לצייר ולאזור בו חי וצייר.
כאשר אגיע שוב לאמסטרדם אני חייבת להגיע שוב למוזיאון ואן גוך ולהתפעל מציוריו. |
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
קארן - תודה
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
live - תודה, לא הכרתי את שירו של דון מקליין קודם לכן, אבל מילותיו כל כך יפות, והמוזיקה העצובה מתחברים היטב
לאווירה של ציורו של ואן גוך ומהווים פרשנות מאוד מקורית לתמונה , כל כך יפה לפרש תמונה באמצעות שירה.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
מחשבות תודה - ואן גוך היה סוער באישיותו, בחייו כמו בציוריו. קראתי את חמניות של שראמי בונדריק,
אך לא התלהבתי. מכתביו של ואן גוך הם עניין אחר, תיעוד ישיר של מחוזות הכאב ומחשבות של אדם שהיה נואש אך מעולם לא איבד את התקווה, כל כך אנושי ומעורר השראה.
|
|
מסמר עקרב
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
רץ, אתה כותב נפלא!
|
|
קארן
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
רץ, יופי של ביקורת
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
רץ ביקורת מקסימה...תודה על הקישור, long long time - שנים לא שמעתי את השיר הזה...
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
יופישל סקירה. קראתי גם את התאוה לחיים של אירוינג סטון וגם את חמניות של שראמי בונדריק.
לואן גוך היו חיים סוערים.
|
32 הקוראים שאהבו את הביקורת