ביקורות ספרים על הספר מכתבים לתיאו - מבחר

האירוניה של העולם בו אנו חיים באה לידי ביטוי מוחץ צלעות בדמותו של וינסנט ון גוך. האדם שהיום הפך למותג שמוכר אולי הכי הרבה בתחום האומנות, על מוצריה הנלווים והמעוצבים בהשראתה, סבל מאנונימיות והפניית כתף קרה בעוצמה זהה לאורך חייו, עד להתאבדותו. "מכתבים לתיאו" הוא ספר בו תרגם באופן נהדר עודד פלד את מכתביו של וינסנט לאחיו הצעיר ממנו בארבע, תיאו. בהקדמה הקצרה (והמצוינת!) לספר, משתף עודד פלד את הקוראים בבחירתו להעניק למכתבים הללו את אופיים הטבעי, כפי שנכתבו בין אח בוגר לאח צעיר, בלי לסגנן את השפה ובכך לאבד את הממד הקולח והיומיומי שבה. בחירה מצוינת בעיני. ה... המשך לקרוא

זרש קרש

יש אנשים שכמו נולדו לא מתאימים להלך על האדמה הזאת. נדמה שהם פשוט לא מצוידים דיים. לא מחוספסים מספיק. והם תמהוניים וצבעוניים והם יפים ובלתי נשכחים והם שבירים למגע. הם מקסימים, בדרכם; אנחנו כותבים עליהם שירים, נובלות, ספרים. אנחנו הופכים אותם למיתוסים, מאדירים את זכרם. אבל לחיות איתם, זה סיפור אחר. היום, כל ילד בגן מכיר את השם, היום, כל אדם בעולם המערבי מזהה יצירות שלו ממבט, אבל אז הָיֹה הָיָה אדם אומלל ובודד, שלא רבים הכירו, אחדים אהבו ואיש לא הבין, שהרגיש יותר מדי ופחד יותר מדי ונלחם כדי לחיות, והובס. אולי אני טועה. אולי היה אחד שהבין. אילו היה, היה זה תיא... המשך לקרוא

פֶּפֶּר

השמש הבוהקת בצהוב תילי תילים של מילים נשפכו בניסיונות להסביר את כוחה של האמנות, אבל אני בקשתי להתחיל מהרגע בו נעתקו המילים מפי, ביום שביקרתי במוזיאון ואן גוך באמסטרדם, והרגשתי את יופי יצירותיו, לופתות את נשימתי, הרגשתי כמאהב צעיר, שפרפרים התעופפו בבטני, כמי ששיחק במשחק ילדות, בו חבר העביר את אצבעו לאורך גבי, ולפתע הרגשתי תחושת חשמל ורעד עוברת בשדרתי. מאז טענתי שיש דברים שלא ניתן להסביר באמצעות מילים, כאלה שאותם מרגשים בתחושות וברגשות. מה יש ביצירותיו של ואן גוך שלפתו את נשימתי, האם הייתה זאת הישירות והפשטות, שהכתה בי, כמו ביצירת אוכלי תפוחי האדמ... המשך לקרוא

רץ

הסיבה לדירוג הכחוש של שלושה כוכבים נעוצה בעובדה שמדובר בספר שלא כל אדם יתחבר אליו. לא אל כולם מדברת אמנות הציור, על אחת וכמה ואן גוך השנוי במחלוקת. איך תיאר את ציוריו פול גוגן, עמיתו למקצוע? כל פעם שאני מביט בציוריך אני חש צורך עז ללכת לשרותים... אמירה קצת מעליבה אם כי לא רחוקה מהאמת. ציוריו משקפים את הלך רוחו הסוער, אקסטזה ואפילו מן הטירוף. כשביקרתי במוזיאון על שמו באמסטרדם ובחנתי מקרוב אחת מיצירותיו, נדהמתי למראה גושי הצבע המרוחים בנדיבות על פני הקנבס ואז גם הבנתי את "היציאה" של גוגן. הרגשתי כמו ילדה קטנה. נורא (צריך לומר "מאוד" אך אני מנסה לבטא כא... המשך לקרוא

shila1973

מרגש, מלמד, מכונן לקרוא את מכתביו של ואן גוך לאחיו. תיעוד מרתק להתפתחותו של ואן גוך, כיצד (ולקח לו זמן) להבין מהו ייעודו האמיתי בחיים. כמו כן, האופן שבו הוא התפתח כצייר- העבודה הקשה שלקח על עצמו, ללא פשרות. איזה פרא אציל- בועט במוסכמות, טוטאלי, פילוסוף. אני לוקחת הרבה מהספר הזה- כל כך הרבה דברים שכתב נגעו בי, הרגשתי שאני מבינה מה הוא אומר (במקרה..אני לומדת אמנות בימים אלו) וכמובן שנתו האחרונה והקשה עד להתאבדותו- כאב לב. התוספת של יוהנה ואן גוך נותנת עוד זוית ראיה מרתקת עליו. לאוהבי אמנות- ספר חובה!!! מוסיפה את הספר לרשימת האהובים.... המשך לקרוא

ריני

גילוי נאות, אני לרב צופה מהופנט בציורי ואן-גוך. לעיתים אני אפילו מחפש אותם באינטרנט. האמן משדר בהם מעין התרסה ועמידה עיקשת על שלו. הוא, כנגד העולם. אני חושב שמכתביו אינם שופכים הרבה אור על חייו, אלא רק על הדרך בה הוא חווה אותם. והדרך הזאת דומה למה שמורגש בציוריו. נתק מוחלט מהעולם הזה לצד הצורך האדיר באהבה והכרה. אין פלא שחווה משברים נפשיים כה רבים. לדעתי הספר צריך להיקרא רק אחרי היכרות כל שהיא עם יצירתו הגרפית. כדאי גם לקרוא עליו, את הביוגרפיה היותר רשמית, כדי להבין עד כמה היו הוא וחלק מעמיתיו (גוגן למשל) חיים בנתק מהמציאות. ופיסקת המפתח של הספר לדע... המשך לקרוא

האח הגדול

ואני חשבתי שהוא סתם צייר,שאין הרבה מאחורי הקווים הגסים - טעיתי- בענק! יצא לי לראות סקיצות שלו שמתחרות בליאונרדו בקלות(ודווקא לא בספר. ואולי כאן כדאי לציין שהמכתבים מלווים בסקיצות ורישומים שעשה..)רק הוא יודע להשתמש כך בכל סקלת הצבעים ועדיין, אם תתרחק, יבלוט באופן קסום רק צבע אחד. גאון, גאון ששילם מחיר כבד על היותו כזה..חבל שבחייו נטפלו אליו כ"כ. מתוך המכתבים עולה דמות של איש משכיל, אפילו פילוסוף,ולידו צייר פרפקציוניסט ומתוסכל. אם לא התרשמתם במיוחד מהצייר הזה- אני ממליצה לקרוא את הספר.... המשך לקרוא

מיזה