ביקורת ספרותית על האישה עם הפנקס האדום מאת אנטואן לורן
ספר לא משהו

---

פריז היא בשבילי תרוץ להרבה דברים, בטח לקריאת ספרים עליה. האישה עם הפנקס האדום אמור היה להיות ספר רומנטי קטן, שזה בדר"כ כלל תרוץ קלוש לקרוא ספר, אבל פריז ניצחה.
אז פריז הפסידה ובגדול.
מדובר בספר סתמי, שבחלקי הדיאלוגים יש חיקוי לסאראמאגו והדיאלוגים הלא מופרדים שלו. מי שקרא יודע על מה אני מדבר. זה עוד החלק הזניח.
החלק הלא זניח הוא שבספר אין ממש חומר קריאה, הוא לא רומנטי במיוחד, מכיל מעין תעלומה קלושה, פתרון קלוש עוד יותר וכתיבה סתמית.
לור ולדיה נשדדת ערב אחד ותיקה המיוחד והיפה נלקח ממנה. מילא התיק, אבל גם תכולתו ופנקסו. התיק מושלך כלאחר יד מעל אחד מפחי האשפה, שם מוצא אותו בבוקר לורן, בעליה של חנות ספרים, בהליכת הבוקר שלו לקפה השכונתי.
לורן מחליט לקחת את התיק היפה, לבדוק את תכולתו ולהשיבו לבעליו. פרט לשם הפרטי, לור, אין שום מידע מועיל נוסף עד שבדרך מגושמת בכל זאת הוא עולה על השם.
אם תהיו סקרנים ותרצו לדעת עוד, תצטרכו לקרוא ולוודא בעצמכם אם הם נפגשו, האם התיק שב לבעליו, האם הרומנטיקה ניצחה. אבל למה שתרצו לעשות כזה דבר מיותר?

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על האישה עם הפנקס האדום