ביקורת ספרותית על האישה עם הפנקס האדום מאת אנטואן לורן

---

יש ספרים שהעלילה שלהם היא לא כזאת גדולה , אבל מה שגדול בהם זה השירות המצוין שהם עושים למקום עליו נכתב הספר.
כמו בספר הזה , והעיר היא פריז.

העלילה בקצרה: לורן , בעל חנות ספרים "המחברת האדומה" , מוצא תיק אישה מונח על פח ברחוב. הוא אוסף אותו , ומסיק שבעלת התיק נשדדה , ומחליט לנסות לאתר את בעלת התיק כדי להחזיר לה את האבידה. הצליח או לא , לא אגלה לכם.


הקריאה בספר עושה לך חשק לקום ולטוס לפריז. עכשיו. אבל לא פריז של מגדל אייפל והלובר. פריז של חיי היום יום , של הסמטאות הקטנות , של בתי הקפה השכונתיים , של המאפייה המקומית של פייר , זה שאופה את הבגט הכי טוב בפריז, כזה שמתפצפץ לך בפה מרוב שהוא פריך
כשאתה קוטם את הקצה שלו , ומקנח באספרסו מריר ועוקצני בבית הקפה הקטן של אנטואן , הבית קפה שאתה מרגיש בו הכי בבית .
פריז שאתה רוצה להכיר אותה דרך הרגליים וללכת לאיבוד בתוך רחובותיה , ולהכיר אותה מבעד לעיניים שלך, שתיצרב לך בזכרונות דרך החוויות שתחווה בה , ודרך האנשים שתזכה להכיר בה .

בזמן קריאת הספר צצה בראשי דמותה של ג'וזפין מהספר"הדברים שאני רוצה". אני בטוחה שחנות הסדקית שלה שוכנת בצמידות לחנות הספרים של לורן , ליד המספרה של דניאל ופרנסואז התאומות , והם כולם סועדים את ליבם בביסטרו של פיליפ כשהם סוגרים את החנות בהפסקת הצהריים.

לא ספר חובה , אבל חמוד , ואם כבר הוא ברשותכם , תהנו מגיחה קצרה לפריז מבלי לזוז מהכורסא.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על האישה עם הפנקס האדום