ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 17 בפברואר, 2016
ע"י מורי
ע"י מורי
אפקט רוזי נופל תחת חוק האלבום השני, חוק האומר שאלבום/דיסק/ספר שני של אותו יוצר יהיה טוב פחות מהראשון, או לא יותר טוב/חדשני/מעניין.
אם בפרוייקט רוזי קיבלנו כתיבה משעשעת בגוף ראשון מאחד הלוקה בתסמונת אספרגר (עיקר לקותם היא בתקשורת לא מילולית עם הסביבה, המתבטא בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, הבנת הבעות פנים, ביצירת מערכות יחסים אינטימיות), פרופסור לגנטיקה, דון טילמן, בספר השני דון כבר נשוי, גר בניו יורק עם רוזי. הפעם ה"פרוייקט" הוא היריון מפתיע, כשרוזי עסוקה בלימודי רפואה ודון מתקשה בסיטואציות אנושיות רבות, לא כל שכן בלהיות ב"היריון".
בספר הראשון החן של הסיטואציות הבלתי אפשריות, הנובעות מהתסמונת, לווה בכתיבה שנונה, שעשע מאוד ובסה"כ היה ספר מוצלח. הספר השני רוכב על אותו גל הצלחה, ולמרות שפה ושם יש בהחלט סיטואציות הזויות ומשעשעות, התחושה המאוד כבדה היא של היינו שם וראינו זאת וזה חוזר על עצמו שוב ושוב, בקריצה נוקעת עין לכיוון הוליווד. אין לי בכלל ספק שספר זה יכול להוות קומדיה קלילה ומשעשעת כסרט. כספר זה כבר לא מחזיק מים. עד כדי כך לא מחזיק, שחבל להשחית מילים בסקירה מעמיקה יותר, המנסה להיות חכמה ומעמיקה בכוח.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לי יניני
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
סקירה מצויינת. הוא תקוע לי על המדף ולא בא לי לגשת אליו...
|
|
|
מסמר עקרב
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אפרתי,
תשלחי גם לי קישור, בבקשה... אוף, אני אוהב להרגיש ייחודי, אז כנראה שהגעתי למקום הלא נכון... מסכים עם כולם שההומור בספר הראשון שנון ונפלא ואילו בשני הוא מאולץ לחלוטין. כפסע הוא המרחק בין מלכותי ומלאכותי... |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
לי דווקא היה ברור שאקרא והדף הראשון בספר השני שעשע ושימח אותי. מהר
שקעתי במלנכוליה מחוייכת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת יפה.
חיבבתי את הספר הראשון אבל לא עלה בדעתי לקרוא את השני. כלומר, גם הראשון כבר סבל בקצוות מתסמונת הספר השני, נראה לי, ומיצה את עצמו. |
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני אשלח לך לתיבת דואר האישית קישור לביקורת שעסקה בתסמונת הספר השני, מפני שאני
חושבת שעוד לא היית חבר סימניה אז ובוודאי לא קראת אותה. אני אצטנע, פה ברשותך, אבל אני אוהבת אותה מאוד.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אפרתי, בל נזלזל באנשים שעשו קריירה מפוני המכיר טריק אחד. אבל אנחנו
מכירים את הלעיסה הזו כבר והפכנו לציניים. כך או כך, הספר הזה מעלה גרה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
חגית, ההומור בראשון מתוחכם וסיטואציות נרקמות באופן אינטליגנטי. השני קצת מרגיש לי גיכי
גיכי, ההומור שלו מאולץ ומחוסר ציניות. בשבילי, הנישואין בין דון ורוזי אינם הגיוניים, אבל הם סוף לסיפור אגדה. בספר השני, כשנוכחתי לדעת עד כמה הם צולעים בגלל הנסיבות, הבנתי שהספר הזה מיותר בעליל. זה כמו לקחת בדיחה לעוסה ולמחזר אותה עד זרא.
|
|
|
ענתי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני לא קראתי את הראשון, ובלי קשר לא נהנתי מהשני והפסקתי לקרוא אחרי 100 עמודים ראשונים,
יכול להיות שהראשון היה טוב, אבל זה ממש לא.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
זה בהחלט יהרוס את הראשון.
|
|
|
חגית
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אני קוראת אותו עכשיו ודווקא די נהנית.
ואם נצא מנקודת הנחה ששני הספרים יחוברו לכדי ספר אחד גדול, וכך נמפה את תסמונת הספר השני- האם ההנאה/ההסתכלות עליו תשתנה אם הוא ייקרא כספר אחד?
|
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
גם אני רכשתי כי בכל זאת ספר המשך לא? התאכזבתי מאוד
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
תודה אפרתי.
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
באמת שאין מה לעשות כנגד הצרה הזו. ספר הוא מוצר בידור ככל מוצר ואפילו
מהיותר פשוטים שבהם. כותבים, עורכים (לא תמיד בהקפדה), מדפיסים והנה זה בחנות. אם יש אחד קודם מוצלח אז כבר יש קדימון, אם הוא נקטל ע"י בנט, ההצלחה מטאורית ואם הסופר לא רוצה להתראיין אצל אופרה וינפרי, מיליונים נמכרים.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
זה בדיוק העניין:
כותבים אותם כדי שיהפכו לקומדיות קלילות לעונת המלפפונים.
גם האחרון שקראתי הוא לגמרי כזה. |
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
סקירה מעולה על ספר שצלחתי בקושי. כמה שאהבתי את הראשון, כך התעצבנתי עליו.
אני קוראת לזה תסמונת הספר השני, וכבר כתבתי על זה פעם. אני לא רוצה לנצל את האכסניה שלך ולכן לא אכתוב קישור.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
