בחודשים האחרונים ביקרתי בוייטנאם & קמבודיה פעמיים. אלו שתי מדינות אשר פרט להיותן מעניינות ומרתקות, עברו שתיהן טרגדיות נוראיות. וייטנאם חוותה מלחמה קשה, המלחמה המוכרת שם בשם "המלחמה האמריקאית" ולנו מוכרת כמלחמת וייטנאם וקמבודיה עברה טרגדיה קשה בין השנים 1975-1979 עת נשלטה על ידי ארגון הקמר רוז' שביצע שם רצח עם של ממש.
אנשים נחמדים להפליא ומסבירי פנים הם הקמבודים. פנום פן עיר הבירה היא מעניינת מאוד וכן גם סיאם ריפ, העיר בה בדרך כלל לנים לפני הביקור המתחייב במקדשי אנגקור, מקדשים הנחשבים לאתר מורשת עולמית של אונסקו על פי מספר קריטריונים.
מה בעצם קרה בקמבודיה?
בשנת 1953 קיבלה קמבודיה את עצמאותה מצרפת והפכה למדינה עצמאית שהתמודדה עם נחשלות ואנאלפביתיות. בשנות ה-60 החלו חלקים ממזרח הממלכה לשמש כבסיסים לצבא צפון וייטנאם ולוייטקונג, מהם יצא לפעולות כנגד צבא דרום וייטנאם. בשנת 1969 הורה נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון על סדרה בת ארבעה עשר חודשים של "הפצצות מרבד" (הפצצות המחריבות תאי שטח שלמים) כנגד מטרות אלו. ההפצצות ערערו את המדינה הקמבודית. מאות אלפים נטשו את האזורים הכפריים המופצצים ועברו לגור בערים, דבר שערער את הבסיס הכלכלי והחברתי של המדינה.
ב-18 במרץ 1970 הודח שליטה של קמבודיה, המלך נורודום סיהאנוק, ולשלטון עלה גנרל פרו אמריקני בשם לון נול. ההפיכה התקיימה ביוזמתו ובחסותו של ה-CIA . האינטרס של ארצות הברית בשלטונו של לון נול נבע מהאינטרסים שלהם במלחמת וייטנאם. השליט החדש נטש את המדיניות הנייטרלית שאפיינה את קמבודיה עד אז, והחל מסייע לארצות הברית במאבקה כנגד הווייטקונג וצבא צפון וייטנאם, במלחמת וייטנאם. במהלך המלחמה נהרגו כחצי מיליון קמבודים (כ-8% מהאוכלוסייה), חלק ניכר מהם מתו בהפצצות אמריקאיות חסרות אבחנה שביקשו להשמיד את נתיבי האספקה של הכוחות הווייטנאמיים שחצו מקמבודיה אל וייטנאם. התוצאה הייתה כי מאות אלפי פליטים מאזורים אלו נמלטו אל הערים, ונוצרו צפיפות, רעב ועוני. לון נול, אשר שיתף פעולה עם האמריקנים, היה שליט בלתי פופולרי, וכוחם של מורדי הקמר רוז' עלה. בשנים אלה ידעה קמבודיה מלחמת אזרחים אכזרית בין כוחות משטרו הצבאי של הגנרל לון-נול שנתמך על ידי ממשלת ארצות הברית לבין תנועת הגרילה הקומוניסטית הקמר רוז'.
ב-17 באפריל 1975 כבשו אנשי הקמר רוז' את הבירה פנום פן ונכנסו אליה בצעדת ניצחון.
מנהיג הקמר רוז', פול פוט, הכריז כי יש צורך בפתרון אחר, חדש, אבסולוטי להצלת ארצו – פתרון סופי על מנת להשיבה לגדולתה כפי שהייתה בתקופת האימפריה הקמרית במאות ה-9 עד ה-13 לספירה. הפצצות האמריקאים והמשבר הכלכלי סחפו צעירים רבים להצטרף למחתרת שהחזיקה באידיאולוגיה קיצונית. למיליציית הקמר-רוז' הקומוניסטית, הביסו הקומוניסטים בהנהגתו של פול פוט את הצבא.
משנכנסו לפנום-פן, הורו אנשי הקמר-רוז' על יותר ממיליון התושבים לעזוב מיד את העיר. מי שסירב לעזוב הוצא להורג ללא משפט. שיירות ענק של אזרחים נהרו דרומה לעבר הכפרים. פול פוט הכריז על "לידתה המחודשת של הציביליזציה". ההיסטוריה, כך הסביר, מתחילה מחדש. החקלאים, ורק החקלאים, אותם כינה "האנשים הישנים", זכאים היו להקים את החזון האוטופי הקומוניסטי. כוונתו הייתה ליצור מעמד-על של חקלאים. לחברי הבורגנות העירונית לא היה מקום בתכנית.
בדרך להקמת "אוטופיה חקלאית" בודד פול פוט את קמבודיה מהעולם. הוא גירש את הזרים, סגר את השגרירויות, אסר על סיוע כלכלי או הומניטרי ממדינות העולם. אמצעי התקשורת נסגרו כולם, השימוש בשפות זרות נאסר וכמוהו גם השימוש בדואר, בטלפון או בכסף. כל העסקים במדינה נסגרו, הדת הוצאה אל מחוץ לחוק ומערכות החינוך והבריאות הושבתו.
פול פוט גירש את תושבי הערים הגדולות לאזורים הכפריים של המדינה. כ-2 מיליון בני אדם פונו מבתיהם בצעדות ארוכות, וכ-20 אלף בני אדם מתו בדרכים. אלה ששרדו אולצו לעבוד עבודה חקלאית מפרכת ב"שדות ההרג של פול פוט". רבים מהם מתו כתוצאה מתשישות, מחלות ובעיקר מרעב, לאחר שהוקצבה להם מנת מזון זעומה של 90 גרם אורז ליום.
לאחר מכן התפנו אנשי המשטר החדש להרג שיטתי של חיילים לשעבר, מורים, שוטרים ואנשי דת. כל אלה יחד עם בני משפחותיהם נורו למוות או נרצחו במכות גרזן. חשודים בהתנגדות למשטר נורו למוות במקום או נלקחו לכלא בטול-סלנג, שם עונו למוות. אנשי המיעוטים האתניים – וייטנאמים, סינים ומוסלמים – הוצאו להורג. מי שידעו קרוא וכתוב, דיברו שפה זרה, או אפילו הרכיבו משקפיים הוגדרו כאויבי המהפכה. במקרה הטוב הועברו ל"חינוך מחודש" במחנות כפייה. במקרה הרע נשלחו לבורות ההרג. הקמר רוז' האמינו כי לא מספיק לחסל את מעמד הבורגנות, יש לחסל כל זכר לקיומו. כל הבנקים נסגרו והמסחר, כמו גם השימוש במטבע, נאסרו.
בסה"כ כשליש מבני העם הקמבודי חוסלו באופן על ידי שלטון הקמר רוז'. רבים מהם נקברו בקברי אחים שנאלצו לחפור בעצמם לפני מותם. לפי הערכות שונות, בין 1.7 ל-2.5 מיליון איש נהרגו כך. מוזיאון העינויים בפנום פן, הוא מקום לא קל לביקור.
מי שגאל את תושבי קמבודיה מידי חייליו של פול פוט הם הויאטנמים שפלשו לקמבודיה ב-1979 ושמו קץ למשטר האימים הנוראי.
זה הרקע לספרו של רוקו לו בוסקו. הסיפור הוא על אוֹנָה נִי, ילדה קמבודית המתבגרת והופכת לאשה נשואה ולאמא ל-3 ילדים. אוֹנָה נִי שמה לב כי הסביבה משתנה לפתע, שינויים המרמזים על כך שהשלווה המאושרת של חיי היומיום עומדת להגיע לקצה במהרה. אונה ני, בעלה והילדים נלקחים לאחד ממחנות העבודה אותם הקימו אנשי הקמר רוז', מחנות המשמשים לא רק לעבודה אלא גם אתרים בהם מעשי הרצח והמוות הם חלק מההוויה היום יומית. לנו מוכרים הדברים האלו מרצח עם אחר הקרוב לנו יותר.
כמו בסיפורים של ניצולי השואה, גם בספר הזה מתאר לנו המחבר כיצד נאחז האדם בחיים גם ברגעים הקשים ביותר שלו, כאשר נדמה כי כבר אפסה כל תקווה.
מסתבר כי בקרב אנשי הקמר רוז', היו כאלו אשר עשו עם אנשי המחנות מעשים של חסד, אם בהגנבת מנות אוכל או מתן זכות לאונה ני להיפגש עם ילדיה שהופרדו ממנה.
זהו ספר העוסק בנפש האדם ומעלה שוב את השאלה, מה גורם לאנשים להיות כל כך רעים ואכזריים. אין לי תשובות בנושא הקשה הזה אלא רק שאלות.
ספר חזק ומטלטל.
* גילוי נאות: חלק מהסקירה ההיסטורית - על פי אתר המאבק למניעת רצח עם.











![העולם של אתמול [מהדורת 2012]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers101/1015541.jpg)



