ביקורת ספרותית על קרוב מדי הביתה מאת לינווד ברקלי
ספר טוב

---

ביטחון, אומר לנו מר מאסלו, הוא אחד הדברים הכי חשובים לאדם. לאכול, לשתות, לנשום, ולחוש ביטחון. ויש סוגים שונים של ביטחון. למשל הביטחון שהייתי רוצה להרגיש כשאני הולכת ברחובות ירושלים, בלי להסתובב כל שניה כדי לבדוק אם בעל חזות זו או אחרת במקרה מתכנן לנעוץ לי סכין בכתף. יש גם ביטחון מסוג השגרה: למשל כשיודעים שבכל יום מישהו נועץ סכין במישהו אחר, רק כי הוא יהודי. אה זהו. הפיגוע של היום היה כבר, עכשיו אפשר להיות רגועים.

ביטחון מהסוג הראשון הוא זה שגורם לאנשים בארצות הברית לרכוש בתים בפרברים מנומנמים של עיירות קטנות. אנשים נראים כמוני, מרוויחים כמוני, עוסקים בענייניהם כמוני ומגדלים את משפחתם. מה כבר יכול לקרות? בטחון מהסוג השני הוא זה שגורם לאנשים לקנות ספרים של לינווד ברקלי. כי בטוח שבתוך העיירה הקטנטנה והשלווה יהיה ראש עיר מושחת, וברור שהגיבור של הספר, שהוא בן מעמד בינוני-נמוך מסוג כלשהו, ובעל משפחה סביר, עוסק מספיק בעבודות כפיים, אבל לא מזניח את קומתו הרוחנית והמוסרית. זה חשוב, כי בער הזאת, שלא רק הראש שלה מושחת, מקנן כבר הפשע, ובעת העימות המכריע חייבים גיבור בעל עמוד שדרה ואגרוף ברזל.

אז זה ספר מסוג הבטוח. האיש שלי קנה אותו באיזה מבצע השני- בשישים- אחוז- השלישי- בלי- כסף- הרביעי-נ שלם- לך- רק- שלא- יישאר- לספירת- מלאי. ג'ים קאטר היה פעם צייר, והיום עובד בגינון. פעם הוא גם היה הנהג האישי של ראש העיר, אבל פוטר. או התפטר. או מסתיר מאחוריו שערורייה כזאת או אחרת. בכל מקרה ראש העיר לא התלונן, והכל בסדר. אלן היא הקרייריסטית במשפחה, והיא עוזרת אישית של מנהל הקולג' המקומי. כפי שג'ים גילה - ההגדרות של עוזרת אישית במקרה הזה נוטות לכיוון האישי יותר מדי. דרק הוא דרק, ילד טוב, שקצת מסתכל יותר מדי על בנות ופחות מדי על לימודים. מצד שני יש לו מין תחביב כזה, יחד עם החבר שלו אדם, לקחת מחשבים ישנים, ולקרוא את המסמכים שנשארו בהם. בסך הכל חיים שלווים, רגועים וטובים.

ואז יום אחד אדם נרצח. וגם ההורים שלו. לא נעים לגלות, אבל דרק הוא האשם העיקרי. וכך נסחף ג'ים לפתרון עלילה שמערבבת במיטב המסורת הלינוודית (כי "הברקלי-ית" נשמע פחות טוב) את ג'ים והבוס שלו לשעבר, הלא הוא ראש העיר. וגם את אלן ואת הבוס שלה, הלא הוא ראש הקולג', וגם את המחשבים שדרק כל כך אוהב לפרק לגורמים. וכמובן שהפושע הראשי הוא מישהו שממש לא היה אפשר לחשוד בו בכלל. כלומר אם זה הספר הראשון של ברקלי שמגיע לידיים שלכם.

לא עמוק במיוחד, אבל נחמד. ומספק את הביטחון שמאורעות כאלה קורים אך ורק מעבר לאוקיינוס, באמריקה הגדולה ושטופת הפשע, ולא בארצנו רדופת השלום, השלווה והשקט.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על קרוב מדי הביתה