ביקורת ספרותית על פנאי : הכרמל האי נראה מאת זלדה שניאורסון-מישקובסקי

---

אפתח ואומר כי קראתי ספר זה יחד עם עוד מקבץ שירים הנקרא אל תרחק.
אתמול היה בבית ספרי שיעור ספורט, כרגיל אינני מומחית גדולה בתחום זה ובעודי מחליפה רגליים בשיפוע חול שמתי רגלי במקום לא נכון לה וכתוצאה מכך נקעתי אותה, אך לא בזה עניני בביקורת זו.
כאשר אינני מוצאת דבר לעשותו, שבה אני אל ספרי ומחברותי (משום היותי גם חובבת כתיבה עד מאוד), לביאליק ולרחל, ליונה וולך ולשאר. כן, כזאת אני, הספרים הם חיי, הם שעיצבו את דמותי ושאיפותיי. הפעם לא יכלה לחמוק ממני זלדה, כול עולמה נגלה לפני. זלדה לא רצתה להיות משוררת אך בלא ידיעתה נפשה התאימה לזה כל כך! היא רצתה להיות לציירת, אך מה ההבדל בין השניים? השירה עוסקת בתיאור של הסביבה וכך גם הציור, השירה מגלה את הדמיונות הכי כמוסים שלנו וכך גם הציור, זאת אני יודעת כי גם אני אוהבת את שניהם. במקבץ שירים זה יש מכול העלה על רוחו של אדם: מן העצב לשמחה, מן העני לעשיר ובעידנינו הדבר החשוב הוא לעצור רגע, לחשוב, לא לרוץ - וזה בדיוק מה שהספר הזה גרם לי.
וגם הנקע ברגל.

» ביקורות נוספות של נונו
» ביקורות נוספות על פנאי : הכרמל האי נראה