ביקורת ספרותית על לפני שאשרף מאת גאוטה הייוול
ספר בסדר

---

עצוב, מלנכולי, מהפך קרביים ושובר לב, בקיצור, ספר סקנדינבי. בכפר נורווגי קטן, מבודד ויפה נולד תינוק, שמו גאוטה הייוול (חי אודין, איך מבטיאים איך השמות האלה?!) והוא בן דמותו של הסופר. בחודשיים הראשונים של חייו מתחוללת טרגדיה בכפר, פירומן מסתורי שורף את אסמי הכפר ובתיו בזה אחר זה. התעלומה נפתרת ומגיעה לקיצה ביום ההטבלה של המספר/סופר.

שלושים שנה חלפו, התינוק גדל והפך לסופר ידוע. הוא בא לבקר בכפר ילדותו האהוב ומוצא בעליית הגג של בית הספר תמונות ישנות וגזרי עיתונים המזכירים לו את השריפות שהתחוללו בחודש בו נולד. הוא מחליט לכתוב ספר על המקרה. הספר שבידינו הוא ממואר של ילדותו, נעוריו ותהליך הפיכתו לסופר המשולב בסיפור השרפות שקרו אי אז בשנת 1978.
זהו ספר תיאורי, איטי ומהורהר. אין כאן תעלומות גדולות או גילויים מפתיעים, זהותו של הפירומן ידועה לקורא מן ההתחלה והסופר לא מציע לנו תובנות גדולות ומרעישות לגבי הסיבות שהניעו את הבן המוכשר של הכפר לסטות מדרך הישר ולהצית את בתי שכניו ההגונים להנאתו, חוץ מהעובדה שגם הסופר היה ילד אהוב ומוכשר, גם הוא בן יחיד להורים אהובים ואוהבים. הספר בונה מעין הקבלה בין הדמויות, המבוססת על הנחת שני הסיפורים זה בצד זה. לא מוגשות כאן שום תובנות ברורות לקורא הנדרש לעשות את העבודה בעצמו ולהגיע למסקנות, אם ישנן כאלה. זהו סיפור פיוטי של אווירה, נופים ותיאורים. את האקשן חפשו אצל יו נסבו.

בקיצור, ספר לימים גשומים, המתאר מציאות קצת פחות כאוטית מהמקובל אצלנו.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על לפני שאשרף