עצוב, מלנכולי, מהפך קרביים ושובר לב, בקיצור, ספר סקנדינבי. בכפר נורווגי קטן, מבודד ויפה נולד תינוק, שמו <mark>גאוטה הייוול</mark> (חי אודין, איך מבטיאים איך השמות האלה?!) והוא בן דמותו של הסופר. בחודשיים הראשונים של חייו מתחוללת טרגדיה בכפר, פירומן מסתורי שורף את אסמי הכפר ובתיו בזה אחר זה. התעלומה נפתרת ומגיעה לקיצה ביום ההטבלה של המספר/סופר.

שלושים שנה חלפו, התינוק גדל והפך לסופר ידוע. הוא בא לבקר בכפר י

שני אנשים נולדו בהפרש של 21 שנים בכפר קטן בנורבגיה. שניהם בנים יחידים, אהובים מאד ורצויים, לשניהם אב נערץ ואם אוהבת ואהובה. שניהם ילדים טובים ומוכשרים, חביבים על סביבתם. השני הוא המספר את הסיפור בגוף ראשון. הוא קיבל על עצמו משימה להתחקות אחר סיפורו וקורותיו של הראשון, לנסות להבין למה עשה מה שעשה ומה השתבש בחייו. הארועים המטלטלים שעברו על הכפר בזמן הולדתו של הסופר, כאשר פירומן הצית בזה אחר זה בתים,

"לפני שאשרף" זה ספר שלא שמעתם עליו ואני די בטוח שגם לא תשמעו עליו בקרוב. זה מסוג הספרים שלא יופיעו בחלונות הראווה של חנויות הספרים ומבקרי ספרים לא יכתבו עליו בעיתונים.
לספר הזה אין את מה שהקהל הרחב דורש מספרים: אקשן/מתח/רומנטיקה/סקס/טוויסט משוגע או מוסר השכל חזק.
ולמרות כל אלה "לפני שאשרף" זה ספר שכדאי לכם לקרוא.

הסופר "<mark>גאוטה הייוול</mark>" נולד ב1978 בכפר שקט בנורווגיה לתוך כאוס אחד גדול. באיזור

יצאתי מהספר הזה בהרגשה של רוגע, היה משהו מנחם בצורה הכה יפה שבה הוא כתוב. התעסקות של הסופר בכתיבה של עצמו, בסיפור של אנשים שלא הכיר ולצידם אנשים שהפכו אותו למי שהוא היום, איכשהו הצליחה לשאוב אותי פנימה. כוחו של הספר הזה הוא בצורה העדינה שהסופר הצליח לשזור סיפור אחד שמלא בכל כך הרבה כאב והחמצות, היופי שלו הוא בזה שמצד אחד זה מרגיש כאילו הסיפור חולף ליד אבל מצד שני כל מילה פוגעת בדיוק במקום.
אני נה