ביקורת ספרותית על אי-ציות - מחשבות על שחרור האדם והחברה מאת אריך פרום
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 4 בנובמבר, 2015
ע"י משה


אריך פרום הסתלק מן העולם בשנת 1980, הוא אמנם הספיק לקרוא את פוקו, אך לא לצפות בסרטו של רידלי סקוט מ-1982, "בלייד ראנר", שהוא לדעתי מציג בצורה הנאה ביותר את הפסימיזם הפוסטמודרני של השליש השלישי של המאה ה-20. אנדרואידים בחברת בני אדם, וכצופים (אנדרואידים?) איננו בטוחים מי הם האנדרואידים ומי הם בני האדם – ועוד יותר חשוב, איננו בטוחים לומר לגמרי מהו ההבדל. במרחב של "ספק בני אדם ספק אנדרואידים" ספרו של פרום נראה כמו מהדורה חדשה של ספר קדוש של דת שהפסיקו להאמין בה.

הספר מורכב מארבעה מאמרים – שניים הראשונים נוגעים במישרין בנושא שניתן לאסופה הקצרה הזאת – אי-ציות. השניים האחרונים נוגעים לתפיסתו הפוליטית-כלכלית של פרום על רקע המלחמה הקרה והסכנה הגרעינית שקופצת מכל שורה ושורה, שבסופם הוא פורס את משנתו הכלכלית – שהיא מעין שילוב של שוויון סוציאליסטי וחירות ליברלית, בין מזרח למערב, בין ברית המועצות לארצות הברית של אמריקה. לטענתו, השיטות הכלכליות-פוליטיות של שתי המעצמות נחלו כישלון – הקפיטליזם האמריקאי בגלל שהוא שגוי מיסודו מבחינה חברתית, והסוציאליזם הסובייטי בגלל שהוא פורש לא נכון ע"י בעלי שררה ועל כן בפועל הוא מיושם בצורה גרועה כל כך עד שהוא גרוע אפילו מהקפיטליזם הרע מיסודו מתוצרת אמריקה. לא אגע כאן בשני המאמרים האחרונים הנוגעים לקפיטליזם וסוציאליזם, שכן הם עוסקים אך בעקיפין בנושא שהביא אותי מלכתחילה לקרוא בספר זה, והוא אי-ציות.

אי-ציות כבעיה פסיכולוגית ומוסרית, הוא שמו של המאמר הראשון בספר. הוא כל כולו מאמר שעוסק בגבולות הגזרה של המושג. מאמר זה המבטא כוונות מודרניות טובות, נכשל במבחן הזמן, על אף שלא מדובר בזמן רב מאז נכתבו הדברים.

חלק ראשון – אי-ציות כמקור להתפתחות והצלת האנושות
בחלקו הראשון של המאמר פרום טוען את הטענה ש"ההיסטוריה האנושית החלה במעשה של אי-ציות, ואין זה בלתי סביר שהיא תושמד ע"י מעשה של ציות". את משפט זה אבטל דווקא לא מרוח התקופה הניהיליסטית שבאה לאחר מותם של הנרטיבים הגדולים, אלא בפשטות – על חלקו הראשון של המשפט אפשר בקלות לחלוק, שכן "ההיסטוריה האנושית" כשלעצמה דרושה הגדרה – מהי ההיסטוריה האנושית הזאת? כמובן שפרום מכוון למיתוסים – היהודי/נוצרי והיווני – כפי שהוא מציין זאת בהמשך. אך לא ניתן לבסס עמדה פילוסופית על מיתוסים, שכן זה הופך את המשפט למיתוס בעצמו ועל כן לא ראוי להתייחסות רצינית, כפי שפרום וודאי היה רוצה שנתייחס לדבריו. ההיסטוריה האנושית יכולה להתחיל בהרבה מאוד נקודות, אולי אחת מהן הייתה אירוע של אי-ציות. לא בהכרח שיש נקודה אחת ולא בהכרח שהנקודה הזאת התחילה בגלל מעשה בודד, ודאי שלא מעשה שהוא רשום בספרי דברי האגדה ולא בתולדות המציאות. עוד אחזור גם ליחסו המוחלט והלא יחסי של פרום לציות ולאי-הציות. חלקו השני של המשפט הוא תוצר של שיח המלחמה הקרה, שהשליט אווירה של פחד קיומי, במיוחד לאחר המשבר בקובה: שאין זה בלתי סביר שההיסטוריה האנושית תושמד במעשה של ציות. והכוונה כאן היא לציות ללחיצה על הכפתור האדום שישגר את פצצת האטום הראשונה ולאחר מכן כדור השלג הגרעיני יביא לסופו של העולם. יכול להיות שזה יקרה, בעידן המלחמה הקרה זה לא קרה, ואני מאותם אנשים שמאמינים שאולי התחמשות גרעינית לא הביאה לשלום, אבל לפחות היא מביאה למאזן של אימה שמונע לחיצה על ההדק. קשה להתווכח עם העובדות שמראות שקל יותר לעשות שימוש בנשק לא-קונבנציונאלי מאשר קונבנציונאלי.

להמשך קריאה:
http://moabing.blogspot.co.il/2015/11/blog-post.html
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אור (לפני 6 ימים)
ביקורת מופלאה (זו שבבלוג)
רץ (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת טובה המסקנה שלך לא בהכרח נכונה - מה יקרה אם נשק אטומי יעבור לארגוני טרור, מה יקרה עם מדינה כמו אירן תעביר נשק אטומי לארגוני טרור כקבלני משנה, בהיסטוריה מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהייה.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
מעניין.
יוֹסֵף (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
יפה מאוד. רק הערה קטנה. מיתוס מעצם הגדרתו הוא סיפור מכונן ומשפיע מאין כמוהו על התודעה האנושית של החברה שבה הוא מסופר, ולכן אם הוא התרחש או לא, זהו פרט שלא מעלה ולא מוריד. המיתוס מעצם היותו מרכיב מרכזי בתרבות משפיע על תפיסות תרבותיות, פילוסופיות ואתיות.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ