• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אי-ציות

אי-ציות

מאת אריך פרום

הביקורת של ג'קי

תמונה של ג'קי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
אי-ציות

אי-ציות

מאת אריך פרום

הביקורת של ג'קי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של ג'קי
הוצאה לאור:רסלינג
שנת הוצאה:2015
קטגוריה:חברה ומדינה
הקודמת
The Rabbi
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“"אי-ציות" מאת אריך פרום הוא לא ממש ספר על אי-ציות. מבין ארבעת הפרקים המופיעים בקובץ רק השניים הראשונ”

4/4
ביקורות על אי-ציות
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•1 דקות קריאה

הספר מתחיל בהגדרות ותובנות מהממות על ציות ואי ציות מצידו של המציית/לא מציית, ועל שני סוגים של אי ציות, בפרק השני עושה את ההבחנות בין מה שמכנה "נביא" לבין "כהן" וזו חלוקה שדנה במטיל ההוראות עצמו ואיזה מהם ראוי לשמוע לו,
בפרק השלישי והרביעי כבר לא מדבר על האי ציות באופן ספציפי אלא במצב של החברה שלנו כיום (בימיו-וכנראה שגם בימנו) אנשים שהופכים למיכאניים, "איש המנגנון, איש שהפך מאדם לדבר -מוזן היטב-לבוש היטב-ומבודר היטב" (מימיי לא שמעתי הגדרה טובה יותר וקולעת יותר למצב), בפרק הרביעי זה כבר מצע של מפלגה סוציאל- הומניסטית, מצע שהוא כמו חזון אחרית הימים קסום, שבו החברה כולה רתומה לאידיאל של התפתחותה האנושית והתפתחותם של האינדיבידואלים שבה, דבר שכנראה מאוד לא מציאותי,
קצת התאכזבתי כי חשבתי שהספר כולו יעסוק בעומק בעיית אי הציות והפחד מאי הציות(-דבר שמעסיק אותי לדעתי מאז שאני ילד) אולי מדבר על זה בספרים אחרים?...

אני חסיד ומעריך גדול של אריך פרום, בוא נאמר שיש לו ספרים הרבה יותר טובים מזה.

דרוג הספר 3 ❤

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אַבְרָשׁ אֲמִירִי
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
תמונה של כרמלה
כרמלה
תמונה של yaelhar
yaelhar
ת
תומש
תמונה של מושמוש
מושמוש
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
7קוראים|גיל ממוצע51|43%נשים

על המבקר

תמונה של ג'קי

ג'קי

חבר מזה 3 שנים
12 ביקורות•66 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע, מדע פופלארי•פסיכולוגיה - כללי•יחסי אנוש
תמונה של ג'קי
ג'קי
חבר באתר מזה 3 שנים
ביקורות12
לייקים שקיבל66
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע, מדע פופלארי3פסיכולוגיה - כללי2יחסי אנוש1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ג'קי

שפות הגוף

שפות הגוף

ניצה ירום

אם אתה לא איינשטייןX2 מינימום אין סיבה בעולם שתכתוב ספר בשפה מסורבלת. ככה דעתי,
הספר הזה כנראה מתאים רק למי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה אבל גם אז לא בטוח שיהיה אפשר להבין וליהנות ממנו..
אני סטודנט מתקדם לתואר ראשון ולא שרדתי אפילו למחצית..
דיבורים כמו חול בלי יותר מידי פואנטה, בעיניי אחד הדברים החשובים בהעברה של רעיון כדי שיבינו בדיוק את עומק כוונתך היא לתת דוגמא משל/סיפור לא משנה מה העיקר משהו קונקרטי, אפילו רעיון עיוני ככל שיהיה ואפילו אם שני הדוברים אנשים גאונים משכמם ומעלה-דוגמא מוסיף המון..

ותובנה כללית שלי לגבי פסיכואנליזה ורעיונות מעורפלים: אני חובב גדול ומאמין גדול של פסיכואנליזה, כשאני נכנס להרצאות כמו למשל של "בטיפולנט" אני תוהה לרגע האם זאת הרצאה על ספרות ומילים במקום על נפש וטיפול?... בנוסף יש משהו בחוסר הבהירות של תיאוריות כאלה שגורם לדובר לסובב את עצמו בהגנה של ערפול יתר ומושגים "גבוהים" כדי לסנן מהשיחה את הילד הקטן והתמים שישאל שאלות קונקרטיות וממשיות על הדברים שיביכו את הנושא כולו...
זה משהו שכדאי לפתור בתחום הזה .. להשתדל לפשט יותר ולהיאחז במושגים והרעיונות היותר מוכחים (בלי לוותר על המעוף האופייני :)

לפני שנה•
★★★★★
•ג'קי
המוח הגמיש

המוח הגמיש

נורמן דוידג'

יש ספרים שכדאי לקרוא כמה פעמים בכמה תקופות, הספר הזה למשל.. ספר ששווה את משקלו בזהב, התובנות שבו הם עמוקות מאוד. מההבנה לגבי הפלסטיות של המוח והיכולת שלנו לעצב אותו ולשכלל יכולות באופן פלאי, הסברים מרתקים על תופעות כמו כאבי פנטום והטיפול בהם עד חקר המשיכה המינית, פטישיזם, מחלות נפש כמו דיכאון חרדה וOCD והסבר על זיכרונות מודחקים מהתקופה הקדם שפתית בחיי הילד והאופן שבו טיפול משנה את המצב. בספר יש תיאורי מקרה על אנשים שנפגעו באזורי מוח שלמים והחזירו לעצמם את התפקוד של אותו האזור ואפילו מקרה של ילדה שנולדה רק עם המיספרה אחת וחיה חיים טובים.
בספר יש תובנות מיוחדות, מפתיעות ומאוד שימושיות.

לפני שנה•
★★★★★
•ג'קי
הדג שבתוכנו

הדג שבתוכנו

ניל שובין

האיש הזה ניל שובין מצליח להעביר בספר את ההתלהבות שלו מהחקר והגילוי של מאיפה באנו, הוא חקר מאובנים ודנ"א ומגלה דברים מעניינים מאוד: שבתוכנו יש גן חיות שלם.. יש בנו משותף למדוזות, ראשנים ודגים עד צבים ודובי קוטב. ומסביר בהמשך כל מיני תופעות כמו למשל תופעת הגיהוקים על בסיס מנגנון עתיק שנמצא בנו עוד מימינו כראשנים. ומראה הקבלות מאוד מעניינות בין תהליך ההתפתחות של עובר אנושי ברחם אמו לבין ההתפתחות של עולם החי על הכדור הזה.. לא סתם אומרים ביהדות שהאדם הוא עולם קטן ויש בו הכל.. הספר אבולוציוני על מלא למי ששאל. אני החכמתי ממנו מאוד בהבנה של קיום היצור החי בעולם הזה. והוא באמת משתדל שהספר יהיה זורם וקריא בגובה העיניים, ולדעתי הוא ממש מצליח בזה.

לפני שנה•
★★★★★
•ג'קי
הביולוגיה של האמונה

הביולוגיה של האמונה

ברוס ליפטון

למרות שאני יוצא מהספר ברגשות מעורבים אני עדיין ממליץ לקרוא אותו ולו רק בשביל החשיבה המיוחדת שהוא מביא.
התחושה שלי היא שהוא התחיל את הספר טוב עם קו ברור של נתונים -ותובנות שנגזרות מהן ולקראת הסוף עשה כמה קפיצות לוגיות לא ברורות.
אבל יש כמה תובנות זהב שאני לוקח איתי:

*הגוף (והנפש?) שלנו הוא תוצר של שיתוף פעולה בין 50 טריליון יצורים חיים-תאים שכעיקרון כל אחד מהם חי וקים כיישות בפני עצמה. במקום שכל תא יחוש את הסביבה ויתפקד כמערכת נפרדת התאים עברו התמחות במהלך האבולוציה כדי שכל קבוצת תאים תוכל לתת את המיטב (תאי כבד, תאי עצב, תאי שריר וכו). מה שאומר שכל מה שאחנו מחשיבים כ"אני" זה למעשה קהילה של יצורים חיים שעובדת בשיתוף פעולה (מה שנקרא אקוסיסטם). כלומר זה לא בהרכח נכון שאבולוציה זה מאבק אלים בין יצורים על משאבים אלא גם שיתופי פעולה (תובנה: הווקטור/המגמה של החיים הם לא הישרדות אלא התפתחות).

בשפה שאנחנו מדברים היום אנחנו מתייחסים לד.נ.א כמוח של התא, כמחשב הבקרה שמתכנן את כל החיים.. ובגישה הזאת כמה מומחים מגיעים למסקנה שאנחנו למעשה תוצאה של הגנטיקה ללא שליטה בכך (אם אני לא טועה פרופ' דיק סוואב מחבר הספר "אנחנו המוח שלנו" טוען ככה שהכל נגזר מראש בגנטיקה ומגיע מזה למסקנות מרחיקות לכת). אך מחקרים שנעשו הראו שתא יכול לחיות ולתפקד זמן רב ללא גרעין (עד שיגיע זמן המוות הטבעי של החלבונים מבלי היכולת להשתכפל), והאנולגיה שמגיע אליה המחבר אומרת שגרעין התא הוא איבר המין של התא* כשהממברנה היא המוח שלו(המעטפת של התא שיש בה את הקולטנים לאותות מהסביבה), כלומר ד.נ.א. הוא לא המוח של החיים אלא הוא איבר המין של החיים.

*כמעט תמיד כשחוקרים השפעת גנים ובאים למפות "איזה גן עושה מה" התוצאות של הבדיקה הן שיש שיתוף פעולה מאוד מורכב של גנים ליצירת אותו מנגנון עד שאי אפשר למפות את הגנטיקה שלו, ובנוסף כדי שגן יבוא לידי ביטוי צריך שיתוף פעולה של חלבונים שמתפקדים כשרוול מעל הגנים שייתנו גישה אל מקטע הד.נ.א. ליצירת העותק, והחלבונים הללו מתפקדים בין היתר על פי אותות של סביבה.

*חשמל וכימיה: ההתנהגות של התא מונעת על ידי חלבונים והתנהגות החלבון נגזרת מהמטענים החשמליים החיוביים או שליליים של החלקים שמרכיבים אותו (אגב, ככה זה גם בפיזיולוגיה של המוח פתיחה של תעלות חלבון/קולטן מסוימות בתחילתו של תא עצב גורם לשינוי המאזן החשמלי לארכו של התא מה שמכונה אקסון ומוליך את המידע הלאה באופן כימי וחשמלי לסירוגין). לא יודע באמת למה הוא הביא את זה בספר .. אבל זה נקודה חשובה.

*מכניקת הקוואנטים ובילוגיה. (גילוי נאות: לא מבין בזה כמעט כלום)
הרעיון של אנרגיה שיש לכל אדם נחשבת לא מדעית אבל במכניקת הקוואנטים אומרים שכל חלקיק הוא גם גל כלומר שלכל אטום בגוף שלנו יש דפוס גלים שנובע מהמאפיינים שלו ולכן גם למולקולות יש גל אנרגיה שהוא תוצאה של סך הגלים של האטומים שמרכיבים אותה וככה שלב אחר שלב לרקמות ולאיברים ולגוף השלם יש דפוס של אנרגיה שמאפיין אותו.

מכל התובנות האלה חלקם ניתנים למימוש מיידי וחלקם הם רק פתח כדי להביט הלאה ולהמשיך לחקור. והכי חשוב הן פותחות את הראש והלב להתבונן על הקיום בצורה גדולה מהחיים עם בינה ולב גדול.

לפני שנה•
★★★★★
•ג'קי
המיתוס של סיזיפוס [מהדורת 1978]

המיתוס של סיזיפוס [מהדורת 1978]

אלבר קאמי

ניסיתי לקרוא, כמעט ולא הצלחתי להבין כלום.(ואני בדרך כלל מבין ספרים קשים לקריאה כמו של פרויד או משה פלדנקרייז) קשה להבין על מה הוא מדבר כשההקשרים מדוברים כל כך בקצרה ואז באים משפטי המחץ.
ניסיתי כמה פעמים, לא הצלחתי, וויתרתי. באסה.

לפני שנתיים•ג'קי
מטאפיזיקה

מטאפיזיקה

ריצ'ארד טיילור

יכול להיות שהבעיה היא אצלי ואני לא אוהב פילוסופיה, בכל אופן כותב מה שהרגשתי.. אחד הספרים המעיקים והמטרחנים שקראתי, הגעתי במאמץ רב לשלושת רבעי הספר אבל פשוט לא יכולתי להמשיך, דן באובססיביות על פרטים ומאפיינים שברורים אינטואיטיבית לילד בן 3, אבל גם לא מביא שום חידוש בעקבות דיון זה, מציג כל מיני תיאוריות משונות ומסביר למה הם נוקשות וחסרות פשר ואז מביא תיאוריות שרירותיות אחרות במקומן, אין שום חידוש בספר ולא שום תובנה או בהירות מיוחדת.
סורי על השליליות... אם נדרג את הספר לפי מה שתרם לי ביחס למאמץ של הקריאה אז דירוג הספר 0.

לפני 3 שנים•ג'קי
תפיסה ופסיכופיזיקה

תפיסה ופסיכופיזיקה

דניאל אלגום

ספר מקצועי, קצת מאמץ לקריאה כי הוא למעשה ספר מאוד עיוני, מכיל פה ושם חישובים מתמטיים ומשוואות,
נותן פתח חשוב מאוד להבנה של התפיסה והחוויה החושית שלנו שלמעשה היא מקור הידע היחיד שלנו על המציאות, פותח את הראש להבין כמה לא מובן מאליו העובדה שאנחנו תופסים את העולם בצורה די איכותית והאופן שבו אנחנו עושים את זה, יש בו תובנות מעניינות מאוד..

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ג'קי
שפת הגוף ותקשורת לא מילולית

שפת הגוף ותקשורת לא מילולית

גבריאל רעם

בתמונות באינטרנט הספר הזה נראה ספר גדול יחסית אבל למעשה הוא ספרון ממש קטן ודק..
עובר בקצרה ובתמצות על כמה וכמה רעיונות עיקריים בשפת הגוף כולל תמונות להמחשה והסברים עבור הדגמת העיקרון..
ספרון טוב, בחלקו יש רעיונות עמוקים על שפת הגוף.
לפי איך שהבנתי הוא חלק מסדרת ספרונים בשם "מעניין לדעת". הוא למעשה סקירה מקוצרת על שפת הגוף.
שווה קריאה בעיניי.
למי שמתעניין בשפת הגוף אני ממליץ על הספר "הכל על שפת הגוף" מאת סמי מולכו...
והספר "משמעותן של תנוחות הגוף" מאת מחבר ספר זה - גבריאל רעם.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ג'קי
מבוא לפסיכואנאליזה

מבוא לפסיכואנאליזה

זיגמונד פרויד

התחלתי לקרוא ולא שרדתי עד הסוף למרות שאני סטודנט לפסיכולוגיה, יש משהו מאוד מיוחד בפרויד ובמקוריות שלו, אבל גם ביטחון לא סביר בצדקת הנחותיו וטענותיו, ומעל לכל ההנחה שכמעט כל דבר הוא מיני ביסודו, קצת קשה להסכים עם זה והרבה פסיכולוגים מתלמידיו הטובים ביותר לא מסכימים עם זה (אריך פרום, אריקסון, ועוד), (ההנחות של פרויד הן כמובן תוצאה של הרבה עבודה מעמיקה, שיטת המחקר שלו איכותנית-אבחנתית ולא כמותנית-סטטיסטית), בעיניי יש לקחת בעירבון מוגבל את המסקנות שבספר, אבל בסוף אין כמו פרויד, הוא מחכים ופותח את הראש לחשיבה עמוקה ללא גבולות.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ג'קי

ביקורות נוספות על "אי-ציות"

אי-ציות

אי-ציות

אריך פרום

אי-ציות דינו מוות, לפחות מבחינה חברתית. סטייה מהתלם, משמעה חיים רווי בדידות וספק, שהתגמול אליהם מבושש לבוא, אם בכלל. אולם לאמיצים המעטים ובעלי המזל, צופן עתיד של הגשמה עצמית כבירה.

אריך פרום, היה פסיכולוג, פסיכיאטר ופילוסוף יהודי, בן המאה העשרים.
ספרון זה מאגד את הגותו אודות החירות המחשבתית, נביאי השקר והאמת בחיינו, סכנות הקומוניזם והקפיטליזם והפשרה ביניהם.

לדידו של פרום, ההיסטוריה האנושית התחילה באי-ציות (אדם וחווה בגן עדן) ועלולה להסתיים בציות (שואה גרעינית). לטענתו המין האנושי משועבד לדרך שנסללה עבורו, הוא מציית ציות עיוור כמכונה נטולת נשמה, תוך זניחת מחשבותיו ועקרונותיו. עלינו להשתחרר מן הפחד הקמאי, ולהעז להקשיב לצו מצפוננו, למענן תבונתנו, נפשנו ואנושיותנו.

פרום מבדיל בין "נביאים" ובין "כוהנים" (נביאי שקר אם תרצו). הראשונים הם הוגי רעיונות החיים על-פיהם, בעוד האחרונים מדקלמים אותם בסתירה לחייהם ולמען טובתם האישית.

פרום קץ בקומוניזם ובקפיטליזם ומוצא פשרה אידיאלית ביניהם לדידו – הסוציאליזם ההומאני. מדובר בהזיה אוטופית, רווית סתירות ובלתי מעשית בעליל. בביקורתו הנרחבת אודות הקפיטליזם, ממעיט פרום מיכולתו של האדם להיות יצור תבוני עצמאי, אולם בשיטתו שלו, מתבסס הוא בדיוק על תכונות אלה, למען יצירת האידיליה (הבלתי מציאותית). לזכותו ייאמר, שהוא מיטיב לפרוש את תורתו, מבלי להשמיט את פגמיה.

ארבעה מאמרים שקובצו תחת ספרון אחד, אישית אני ממליץ על השניים הראשונים.

כמעט ארבעה כוכבים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אור שהם
אי-ציות

אי-ציות

אריך פרום

אריך פרום הסתלק מן העולם בשנת 1980, הוא אמנם הספיק לקרוא את פוקו, אך לא לצפות בסרטו של רידלי סקוט מ-1982, "בלייד ראנר", שהוא לדעתי מציג בצורה הנאה ביותר את הפסימיזם הפוסטמודרני של השליש השלישי של המאה ה-20. אנדרואידים בחברת בני אדם, וכצופים (אנדרואידים?) איננו בטוחים מי הם האנדרואידים ומי הם בני האדם – ועוד יותר חשוב, איננו בטוחים לומר לגמרי מהו ההבדל. במרחב של "ספק בני אדם ספק אנדרואידים" ספרו של פרום נראה כמו מהדורה חדשה של ספר קדוש של דת שהפסיקו להאמין בה.

הספר מורכב מארבעה מאמרים – שניים הראשונים נוגעים במישרין בנושא שניתן לאסופה הקצרה הזאת – אי-ציות. השניים האחרונים נוגעים לתפיסתו הפוליטית-כלכלית של פרום על רקע המלחמה הקרה והסכנה הגרעינית שקופצת מכל שורה ושורה, שבסופם הוא פורס את משנתו הכלכלית – שהיא מעין שילוב של שוויון סוציאליסטי וחירות ליברלית, בין מזרח למערב, בין ברית המועצות לארצות הברית של אמריקה. לטענתו, השיטות הכלכליות-פוליטיות של שתי המעצמות נחלו כישלון – הקפיטליזם האמריקאי בגלל שהוא שגוי מיסודו מבחינה חברתית, והסוציאליזם הסובייטי בגלל שהוא פורש לא נכון ע"י בעלי שררה ועל כן בפועל הוא מיושם בצורה גרועה כל כך עד שהוא גרוע אפילו מהקפיטליזם הרע מיסודו מתוצרת אמריקה. לא אגע כאן בשני המאמרים האחרונים הנוגעים לקפיטליזם וסוציאליזם, שכן הם עוסקים אך בעקיפין בנושא שהביא אותי מלכתחילה לקרוא בספר זה, והוא אי-ציות.

אי-ציות כבעיה פסיכולוגית ומוסרית, הוא שמו של המאמר הראשון בספר. הוא כל כולו מאמר שעוסק בגבולות הגזרה של המושג. מאמר זה המבטא כוונות מודרניות טובות, נכשל במבחן הזמן, על אף שלא מדובר בזמן רב מאז נכתבו הדברים.

חלק ראשון – אי-ציות כמקור להתפתחות והצלת האנושות
בחלקו הראשון של המאמר פרום טוען את הטענה ש"ההיסטוריה האנושית החלה במעשה של אי-ציות, ואין זה בלתי סביר שהיא תושמד ע"י מעשה של ציות". את משפט זה אבטל דווקא לא מרוח התקופה הניהיליסטית שבאה לאחר מותם של הנרטיבים הגדולים, אלא בפשטות – על חלקו הראשון של המשפט אפשר בקלות לחלוק, שכן "ההיסטוריה האנושית" כשלעצמה דרושה הגדרה – מהי ההיסטוריה האנושית הזאת? כמובן שפרום מכוון למיתוסים – היהודי/נוצרי והיווני – כפי שהוא מציין זאת בהמשך. אך לא ניתן לבסס עמדה פילוסופית על מיתוסים, שכן זה הופך את המשפט למיתוס בעצמו ועל כן לא ראוי להתייחסות רצינית, כפי שפרום וודאי היה רוצה שנתייחס לדבריו. ההיסטוריה האנושית יכולה להתחיל בהרבה מאוד נקודות, אולי אחת מהן הייתה אירוע של אי-ציות. לא בהכרח שיש נקודה אחת ולא בהכרח שהנקודה הזאת התחילה בגלל מעשה בודד, ודאי שלא מעשה שהוא רשום בספרי דברי האגדה ולא בתולדות המציאות. עוד אחזור גם ליחסו המוחלט והלא יחסי של פרום לציות ולאי-הציות. חלקו השני של המשפט הוא תוצר של שיח המלחמה הקרה, שהשליט אווירה של פחד קיומי, במיוחד לאחר המשבר בקובה: שאין זה בלתי סביר שההיסטוריה האנושית תושמד במעשה של ציות. והכוונה כאן היא לציות ללחיצה על הכפתור האדום שישגר את פצצת האטום הראשונה ולאחר מכן כדור השלג הגרעיני יביא לסופו של העולם. יכול להיות שזה יקרה, בעידן המלחמה הקרה זה לא קרה, ואני מאותם אנשים שמאמינים שאולי התחמשות גרעינית לא הביאה לשלום, אבל לפחות היא מביאה למאזן של אימה שמונע לחיצה על ההדק. קשה להתווכח עם העובדות שמראות שקל יותר לעשות שימוש בנשק לא-קונבנציונאלי מאשר קונבנציונאלי.

להמשך קריאה:
http://moabing.blogspot.co.il/2015/11/blog-post.html

לפני 10 שנים•
★★★★★
•משה
אי-ציות

אי-ציות

אריך פרום

"אי-ציות" מאת אריך פרום הוא לא ממש ספר על אי-ציות. מבין ארבעת הפרקים המופיעים בקובץ רק השניים הראשונים עוסקים באי-הציות ממש, וגם ביניהם הפרק השני עוסק בעיקר במסגרת הציות בה אנו חיים היום ולא בדרך למימוש אי-הציות או ניתוחו. אפשר יהיה להמשיך ולכתוב על הבנותיו של אריך על אודות אי-הציות, אך מאחר שביקורת ארוכה ומלאה נכתבה על הספר זה מזמן, אכתוב דווקא על שני הפרקים החותמים את הקובץ, שמבחינתי הם גם המעניינים יותר.

ספוילר: אריך מציע לנו להקים מסגרת מדינית חדשה. הוא עושה את זה לאחר התבוננות במה שהוא רואה ככישלון המסגרות הקיימות: הסוציאליזם והקפיטליזם. בלי להרחיב, הרעיון הסוציאליסטי המרקסיסטי המקורי עוות בניסיון לצבור כוח וממון, והקפיטליזם המודרני (שהוא, למעשה, לא ממש קפיטליזם) נטש את רעיון האדם ושם לו במרכזו את החומר והצריכה כדרכים לקידום של עושרה ואושרה של החברה. בעוד היום נשמעות דעות אלו כקלישאות כמעט, יש בהן עדיין הרבה מן האמת הכואבת - והיא שהמסגרת החברתית-כלכלית שלנו לא עושה אותנו מאושרים יותר, למרות שלשם כך נוצרה על פי הוגיה. אמת כואבת אחרת היא שבעוד שהעולם המערבי אכן הפך עשיר יותר, נותרו מרחבים אנושיים אדירים מנוצלים ומדוכאים, שם מדד העושר נמוךפחות בעשרות מונים מהמדד המערבי, וכך גם מדד תוחלת החיים.

אירך בוחן בנושאים החשובים שהפכו ככלי לביסוס ההון ונטישת "שמחת החיים": החינוך הישן המשחית והחינוך המודרני שצריך להחליפו (https://www.youtube.com/watch?v=HndV87XpkWg וגם- ,https://www.youtube.com/watch?v=jFCFqjovH3s), המסגרות החברתיות הישנות מול המסגרת החברתית אליה עלינו לשאוף ועל הדרך הדמוקרטית שבה איבד האזרח את יכולת השליטה במדינה לפוליטיקאים שצריכים לשרת אותו (ולא את תאגידי ההון). אי-הציות הוא השאיפה לחופש ושינוי; אי-הציות הוא ההחלטה לשנות את המסגרת כך שתשרת אותנו באמת. אריך קורא לנו לצאת לחופשי.

"אי-ציות", הוא לא ספר מברק כמו "אי-ציות אזרחי" של הנרי דיוויד ת'ורו, הטוב ממנו, אך בהחלט כן מעניק גילוי עמוק לגבי האמת שבה אנו חיים. הוא מכיל בתוכו פנינות רבות בנושאים כמו חינוך, חברה ואושר שהתקבעו והלכו לאיבוד בימינו ולכן טעונים חידוש. "אי-ציות" מאיר וגורם לחשוב, ולכן גם אם הוא לא מושלם, הוא קריאה כדאית ויותר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•The Rabbi