ביקורת ספרותית על המיניאטורות מאת ג'סי ברטון
ספר טוב

---

כתבתי כאן כבר לא מעט על הקשיים שיש לי בספריה. נראה שאולי מיציתי אותה כבר, או לפחות את הספרים הטובים שבה. או לכל הפחות את הספרים הלא-מוזמנים שבה, וכך נוצרה לי מחרוזת של ספרים בינוניים שקראתי, מה שגורם לי לחפור בספריות של קרובים ומכרים ולשנורר ספרים מכל הבא ליד. עד שתימצא תשובה, או עד שאני אחליט לעבור דירה, אני חוששת שיהיו הרבה סקירות בינוניות על ספרים בינוניים, ועם הקוראים הסליחה.

נלה אורטמן חושבת שהגיעה אל השלווה ואל המנוחה. על אף מותו של אביה, וחוסר הכל שבו נותרה המשפחה, אמא שלה הצליחה להשיא אותה עם סוחר עשיר. אמנם מבוגר ממנה בעשרים שנים, אמנם טקס נישואים חפוז וצנוע, אבל היא מגיעה למקום מגוריה החדש באמסטרדם עם המון ציפיות ותקווה לחיים חדשים וטובים. אבל עד מהרה הציפיות שלה מתרסקות על קרקע מציאות כואבת. בעלה נעדר רוב הזמן, וגם כשהוא נמצא הוא נראה לא מעוניין בה. את הבית מנהלת גיסתה ביד רמה ובעוקצנות חסודה, המשרתת לא מסייעת לה, והמשרת הוא "פרא" עם עור שחום, והיא לא מורגלת באנשים מסוגו. נלה מוצאת את עצמה נטולת תמיכה. בלי אהבה מבעלה, בלי חברות לחלוק את מצוקתה, בלי יכולת לשתף את אימא שלה ואחיה שנותרו בכפר. מלבד זאת היא גם סובלת מחוסר תעסוקה. הבית שחשבה לנהל אינו בשליטתה, וגידול ילדים התברר בחלום שצריך לגנוז.

מה שיש לנלה, זה בית בובות. וכן, אפשר לצחוק. גם היא צחקה במרירות כשקיבלה אותו. אבל באין לה דבר טוב יותר לעשות, היא מוצאת אמן מינאטורות, ומתחילה לרהט את הבית. אלא שאמן המינאטורות מתגלה כחורג מסמכותו, מספק גם מיניאטורות שנלה לא ביקשה, ואלה מתגלות בצורה מפחידה כמנבאות את העתיד.

ג'סי ברטון רקחה רומן היסטורי על הרקע של אמסטרדם במאה השבע עשרה. הרקע עשיר מאוד וכולל את האווירה, הביגוד, המונחים, המאכלים (כולל החידוש המרעיש: סוכר!), מזג האוויר ודרכי ההתמודדות מולו, הסוחרים מול כל העולם, המאבקים הדתיים, מעמד הנשים וההתייחסות להומוסקסואלים. במוסן הזה הספר הזכיר לי מאוד את הספר "נערה עם עגיל פנינה" שגם הוא מתרחש בהולנד באותה תקופה. העלילה עצמה כוללת מוטיבים על טבעיים וחסרי הסבר, והזכירה לי ספר אחר שקראתי שנקרא "אדונם של חיילי הצעצוע", וגם בו דברים הקורים לבובות משפיעים על המציאות האמיתית בחוץ. אבל הספר נחמד ומהנה גם למי שלא מכיר ספרים אחרים דומים. ואני שמחה לבשר לכל מי שדאג שלקחתי אותו מהספריה שלנו, כך שיכול להיות שיש עוד תקווה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על המיניאטורות