ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 18 בספטמבר, 2016
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
נניח שהייתי רוצה להרים סדנת כתיבה "אחרת" (קחו את זה בערבון מוגבל. אין לי מושג איך נראית סדנת כתיבה "רגילה") הייתי פורשת לפני המשתתפים כמה פרטים שאינם מוכרים להם מחיי היומיום, ומבקשת שיכתבו עליהם סיפור. למשל - אמסטרדם של המאה ה 17, דת קאלויניסטית חמורה, המסחר הוא האלוהים הרשמי, הכסף הוא כלי הקודש. האזרחים מדורגים על פי עושרם בסדר יורד. נשים, כמובן, אינן נחשבות אלא כמי שיביאו צאצאים שימשיכו את מסורת המסחר של אבותיהם. חיי החברה מוכתבים מצורכי המסחר. מערכת ענישה שמזכירה את האינקוויזיציה - תאי מאסר, מכשירי עינויים, וגזרי דין של מיתות משונות. התרגיל הוא לכתוב סיפור בו ישולבו כל הפרטים שמניתי ועוד כמה.
ג'סי ברטון כתבה סיפור הכולל את הפרטים האלה וסיפורה הפך רב-מכר של הניו יורק טיימס. פעמים רבות אני תוהה על הסיבות שהפכו ספר מסויים לרב מכר כזה. במקרה הזה אני חושבת שהסיבות הן הרגשת הנחיתות המובנית של אמריקאים בפני תרבות אירופית עתיקה ו"תרבותית" וגם, אולי, סוג של הזדהות: אומת הסוחרים האמריקאית מצדיעה להורתה הסמלית - ומסכימה עם סמלי האריסטוקרטיה המשותפים - כסף, מסחר מוצלח וגם דת.
רבים הצביעו על כך שהתחקיר ההיסטורי שעשתה ברטון הוא מפורט ומקיף. הבעיה היא שרקע היסטורי - מדוייק ככל שיהיה - אינו יכול לחפות על סיפור מרושל ובלתי מתקבל על הדעת, כמו הסיפור הזה. (פטרו)נלה אורטמן מגיעה מהכפר לעיר להית אשתו של סוחר עשיר, ונקלעת למצבים בלתי ברורים כשבעלה בעיקר נעדר, וכשהוא נמצא הוא בעיקר מתרחק ממנה. גיסתה משתררת עליה, המשרתת מתחצפת אליה, הכומר מסתכל עליה בעין עקומה... מכירים את הסיפור הזה. בעלה נותן לה מתנה בית בובות (!) שהיא צריכה לרהט ולקשט כדי להתאמן לנהל את ביתה. ומכאן והלאה הסיפור הולך למחוזות הזויים ממש.
זה לא שהספר גרוע ממש. אפשר לקרוא אותו, הכתיבה טובה, לעתים - לא קרובות מדי - הוא מעניין. למי שמתעניין בהיסטוריה עטופה בסיפורים - זה פיתרון מסויים, למרות שוויקיפדיה עושה את זה לא רע ולא צריכה 414 עמודים בשביל זה. הוא הזכיר לי את "סוחר הקפה" שגם הוא סיפר את סיפור הולנד החריגה במדינות, בה אתה לא מוכרח להיולד למעמד הנכון. אם יש לך כישרון ותעוזה ותצליח להתעשר - כולם יכבדו אותך. וההפך, כמובן. אם זו לא דמוקרטיה, אני לא יודעת מה כן.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה חני (דולמוש)
כתרגיל כתיבה יש בו חלקים יפים, תחקיר מקיף. כספר יש בו סיפור לא מתקבל על הדעת ופרטים מיותרים שאינם מועילים לו. |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אולי הספר הוא בכלל תרגיל כתיבה
ולא הדבר האמיתי..
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
רב תודות, פואנטה!
מבחינתי, לפחות, אין עדיפות לועדת פרס כלשהו, או אפילו ל"חוכמת ההמונים" הקונים ספר והופכים אותו לרב מכר - על טעמי האישי. לא אמנע מלקרוא ספר שזכה בפרס, או שהיה ברשימת רבי מכר, אבל חובת ההוכחה - עליו. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
עומר ציוני, תודה רבה!
אכן, מטרתה של הכריכה האחורית היא למכור. אם התפתית - קנית. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
חן, חן, cujo!
אני מסכימה לגמרי עם ההמלצה. מעטים הספרים שנכתבו על רקע ותקופה שאינה מוכרת לסופר, שנהניתי מהם. ואלה שאהבתי תמיד היתה לסופר סוג של היכרות, מעבר לתחקיר. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אלון
אכן, לא נדיר. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
לאחרונה אני מתחילה
לפתח אלרגיה לספרי פרסים.
הם כמו ציור אוונגרדי שמתאספים מולו מבקרי אמנות, מקמטים את מצחם ולא מבינים מה פשרו, אז כל מה שנותר להם לעשות זה להנהן אחד לשני ולעשות את עצמם מתפעלים. ואת ממשיכה לצמצם את הרשימות שלי, וזה יפה מצדך :) |
|
|
עומר ציוני
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
טוב שאת מזהירה
נזהר לא להתפתות על פי הכתוב על הכריכה האחורית |
|
|
cujo
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת משובחת.
העיצה השניה בסדנאות כתיבה היא לכתוב קודם על המוכר והקרוב.
העטיפה של הספר באנגלית מאוד מסקרנת ושמתי עיני בו. שמח שכתבת עליו , אני אמשיך לשים בו עין אבל טיפה יותר מרחוק. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
הרבה פעמים פוגשים בסופרים שמכורים ל-dressing
|
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
