ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 6 באוקטובר, 2015
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
לא רבים יודעים אבל חג שמחת תורה הוא למעשה מזימה קונספירטיבית. כך הילדים העמוסים סוכר וגומי עד לאוזניים, יחד עם המבוגרים שנחנקו כבר מעודפי קיגל ודג מלוח מייחלים כבר להפסיק עם החגים האלה ולחזור לשגרה. רוצים תפילות? קבלו. שמונה שעות בבית כנסת. רוצים ריקודים? יאללה, גם. רוצים ארוחות? קבלו. קידוש קהילתי. רוצים ממתקים? קבלו. בשמונה מוקדי חלוקה שונים. רוצים לנוח? אי אפשר. נסו בשבוע הבא.
וכך, במהלך החג שמחת תורה האחרון, זה הידוע בכינויו "חג אחד יותר מדי", בין עריכת שולחן לאכילה לאירוח משפחה, קראתי גם את הספר של מירה מגן. עובר אורח מגיע לבנין מוזר ומוזנח בו חיות שש "ננות": חנה, יוהנה, סימונה, ירדנה, אורנה ודנה, ומבקש לשכור בו דירה. בהמשך מתגלה שהאורח אינו תמים אלא הוא שליח של כרישי נדל"ן מחוכמים שכ מזימתם היא לשדוד את הבית מיושבותיו. כלומר לקנות אותו מהן. ולכך הן אינן מסכימות. כלומר הגרציה הראשית, חנה, אינה מסכימה. מצד שני, גם היא אינה תמימה כלל וכלל. אלמנה בת 77, משוגעת, מבולבלת, או עושה את עצמה כזאת. יוהנה היא עובדת זרה ולא חוקית מרומניה, ואין לה עמדה בנושא הבית. שלוש הבנות - ירדנה, סימונה ואורנה, מצליחות כל אחת בתחומה, אך עדיין גרות בבית אימן ולא מצליחות לבנות מסגרת זוגית יציבה ועצמאית. דעתן בנושא לא באמת נאמרת. ודנה - היא בת שבע בכלל, ונראה שלאף אחת לא אכפת ממנה בכלל. וכך הספר מתנדנד לו בין הסיפור של רפי, הדייר, העוקב בחשאי אחרי בנות הבית, ובין הסיפור של כל אחת ואחת מהן.
הספר הזה לא החליט מה הוא רוצה להיות. העלילה חסרת אמינות בצורה בולטת. החל משמות הגיבורות ובגינוניהן המוטרפים, עבור בהתפתחות שכל אחת מהדמויות עוברת, וכלה בסימון הקבלן-כריש-הנדל"ן בתור הרע האולטימטיבי, מבלי לספק צידוק מהותי מדוע ולמה נמנעת חנה מהצעד ההגיוני של מכירת החורבה שלה. אבל ספרים בעלי עלילה חסרת אמינות קיימים בשפע, והם בעלי חן משלהם. במסגרת הז'אנר הם קלילים, בעלי דמויות מאופיינות בצורה מוגזמת, הומור שופע, וסוף נהדר ומתוק. ספר שלוקחים לחופשה, לצורך הנאה נטו. אלא שהספר הזה לא מתאים לחופשה, והוא אינו קליל בכלל. הוא כתוב בשפה גבוהה וכבדה, עמוס בפסקאות ארוכות בנות עמוד או שניים, ומלא בהרהורים ובכבדות מחשבתית. ואם ככה עולה ומבצבצת שאלת העלילה, והיא צומחת לה ככל שהספר מתפתח, כאותם צמחים היוצאים מבין לבנים של בית שאיש מדייריו אינו מוצא טעם בתחזוקו.
אין טעם להעלות את השאלות כאן. הן רבות מדי, וכל הדיון הזה מיותר. גם סופרת טובה יכולה לפעמים לכתוב ספר שאפשר לוותר עליו בקלות רבה.
עכשיו כבר נגמר החג, פירקנו את הסוכה וסידרנו הכל. אחרי החגים שמח לכולם. אין כמו שגרה.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מעייפת עם עודף קישוטים זו הגדרה מצוינת
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים)
קניתי, קראתי כמה עמודים, פרשתי. אולי אחזור ואולי לא. אני מאוד אוהבת אותה, אבל לפעמים
היא קצת מעייפת עם עודף קישוטים.
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים)
מה לעשות, כזאת אני, רצינית עד אימה.
יש הערות שאני מבינה ומכבדת, גם כאשר אינן קולעות לדעתי. יש הערות שאני מבינה ולא מכבדת, כמו אלה שדחוף להם לכתוב מתחת לכל ספר "אני דווקא חשבתי הפוך", בלי לפרט ולהסביר. ויש הערות שאני לא מבינה, ולהן אני מבקשת הסבר. זכותך לרצות אותו על המדף שלך, זכותי המלאה לחשוב שהוא לא שווה את הכסף ששילמת עבורו. בעיני החוזה הראשון והראשונים בין כותב לקורא הוא לספר סיפור. בלי קשר לאיכות הכתיבה, מירה מגן לא סיפרה לי סיפור. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים)
די, מה את לוקחת אותי ברצינות כזו? פשוט היה רצף של שלוש קוראות שכתבו שהן אהבו את הספר.
ייתכן שניסוח רגיש יותר יהיה: 3-1 לטובת עיניים כחולות מדי. בהחלט נימקת את מחשבותייך, ואם שמת לב כתבתי שאני מסכימה עם הביקורת שלך. אני אף אוסיף הערה משל עצמי על כך שהכותר (שם הספר, כן?) לא מוצלח. ועם זאת, חרף הביקורת המוצדקת, אני מאוד אהבתי את הספר, עד כדי כך שאחרי שהחזרתי אותו לספריה קניתי לעצמי עותק כי אני רוצה אותו על המדף שלי. |
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים)
שונרא, צר לי, אבל אני לא מבינה את ההערה האחרונה שלך.
מה זאת הספירה הזאת? מה זה "בעד" או "נגד"? גם אני בעד מירה מגן, ואהבתי חלק מספריה. וחלק לא. ומה זה 3-1? בכל הקשור לטעם אישי אין דבר כזה "חכמת המונים". ומי שמכיר אותי יודע שאני יכולה לכתוב נגד ספר גם אם יש לו 700 ביקורות אוהדות, מה שאחרים חושבים לא משנה את מה שאני חושבת. ובמקרה הזה אני חושבת שזה ספר לא טוב, כזה שהיווה הזדמנות למירה מגן לפרוק את חוויותיה הקשות כאחות, אבל לא לספר סיפור טוב וקוהרנטי. וגם נימקתי את מחשבותיי היטב. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים)
אז בינתיים זה 3-1 לטובת מירה מגן.
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים)
זכור לי שקראתי ואהבתי את הספר. אני מאוד אוהבת את הכתיבה של מירה מגן.
במיוחד את המטאפורות ... נאלצת לכתוב שאני לא רואה את הדברים עין בעין איתך הפעם. יחד עם זאת זה בסדר וטוב שלא כולנו חושבים אותו דבר. אחרת היה משמעמם... :-) תודה
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים)
גם לא אהבת את הספר וגם היית חייבת להכריז שעכשיו זה כבר אחרי החגים.
באמת! יש אנשים שחיים בהכחשה שהחגים יימשכו לפחות עד שהשבוע יסתיים ו/או עד שיפרקו את הסוכה - המאוחר ביניהם, ולא צריך לפרק להם לא את הסוכה ולא את האשליה. אני בסך הכל די מסכימה עם נקודות הביקורת שלך, ובכל זאת קראתי אותו בעניין רב ובהתפעלות רבה מהכתיבה היפהפייה של מירה מגן. |
|
|
רויטל ק.
(לפני 10 שנים)
זכור לי שדווקא אהבתי אותו
אבל קראתי מזמן, לא זוכרת מספיק כדי להגיב קונקרטית.
כנראה שאני פשוט אוהבת את הכתיבה שלה, בשבילי היא מהסופרים שאהנה לקרוא גם את רשימת המכולת שלהם... (אם כי את הספרים הראשונים שלה לא אהבתי בכלל). |
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
