ביקורת ספרותית על עיניים כחולות מדי מאת מירה מגן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 31 בינואר, 2013
ע"י לי יניני


הסיפור אורז לתוכו הומור, שנינות, שפה עשירה, עולם והיפוכו, מטאפורות ועוד. אין מתח בספר הזה אבל
יש בו הכול מכל טוב.
אז מי השחקנית הראשית ושחקני המשנה בספר הזה?
חנה יונה-שחקנית ראשית! אלמנה בת +77 מטפלת רומניה )יוהאנה( 2+ בנות )שלושת הגראציות(, מתגוררת בבית בירושלים
יחד עם בנותיה שמתגוררות בקומה שמעליה.
ככל שהתקדמתי עם הקריאה התאהבתי בדמות הזו. שחקנית, מעמידה פנים של סנילית ומהתלת בכולם. )צובעת את השיער לשחור
ומתנתקת מהשיער האפור-לבן, קונה בגדים צבעוניים, מתחילה עם בחורים, יוצאת לבר לשתות, משתכרת וטועמת מכל הבא ליד(.
יוהאנה-המטפלת הרומנייה של חנה יונה. מדברת ב"עברית שבורה". מאמינה בעין הרע ומיני אמונות תפלות, פוחדת מביטוח
לאומי ותמיד דואגת שיהיו דברים אדומים תלויים על חבלי הכביסה. יוהאנה מועסקת אצל חנה יונה, כאשר כל משפחתה ברומניה.
בעלה זנח אותה ואת צאצאיו לטובת "הבקבוק". היא כמובן נאלצת להעביר את הכספים מירושלים לעירה הקטנה ברומניה
במורדות הקרפטים, ישירות אל ארגז הלחם של אנגלה )אמא של יוהאנה(.
ירדנה-הבת של חנה )אחת הגראציות( אשת יחסי ציבור. אם חד הורית שאפילו לא יודעת מי האב של הילדה – דנה. לירדנה יש
עניינים עם צחי והיו לה גם כל "מיני עניינים" על כל מיני גברים. בהמשך היא "מתיישרת" ומקבלת הצעה מצחי לנהל מלון בוטיק
תל-אביב.
סימונה-השנייה משלושת הגראציות, עבדה במחלקה האונקולוגית, נשברה ועברה למחלקת הגריאטריה. בן זוגה לשעבר )סימון(
גם הוא רופא ובחר לעבוד במחלקת הפלסטיקה, רק שנאלץ להפסיק את עבודתו עקב מחלת הלוקומיה. בהמשך היא מחליטה להיות
אם חד הורית...
אורנה-השלישית משלושת הגראציות... שמנמונת בניגוד לאחיותיה שכנראה היו רזות ממנה. כימאית במקצועה ועובדת במפעל
שבבים. בהמשך היא עוזבת את הארץ לשנת עבודה במפעל שבבים באריזונה. שם היא פוגשת את מויש. מהסיפור לא ברור אם
קרה משהו ביניהם. )לדעתי מירה מגן לא הרחיבה על מעשיה ויש לי הרגשה שאת הגראציה הזו היא קצת "שמה בצד"(.
רפי-איש נדל"ן )מתווך(, מועסק אצל ברושי אשר מנופיו מאיימים על ביתה של יוהאנה. רפי מתחזה למשורר ושוכר חדר אצל חנה
יונה. הוא מערים על הקשישה שלנו – חנה יונה. במיני תחבולות הוא מנסה לפורר את סירובה למכור את הבית למעסיקו-ברושי .
דנה-הבת של ירדנה. בעזרת עזות המצח, החוצפה והחספוס אליו היא נחשפת נוסף הרבה "פלפל" לסיפור הזה. )מצאתי את
עצמי לא פעם מחייכת בגלל שאלותיה, מעשיה והעזה שלה(. היא מכבדת הדייר – רפי בגלעין אפרסק שנזרק לעבר פדחתו. 
המיוחד בספר הזה שכל הדמויות נחלו שינוי והתמודדו רגשית, פילוסופית ומעשית עם הזמן דרך התנהלות חייה של חנה יונה.
חנה יונה האלמנה מתקרבת לשנות השמונים, החליטה לא להיות לבד ומנסה למצות את שארית החיים שנותר לה. היא מתאהבת
בברונו ואוספת אותו אליה.
צורת הכתיבה של מירה מגן קולחת, זורמת ונהדרת. אין כמעט עמוד בספר שאין בו איזה עקצוץ, מטאפורה מעניינת, פתגם, שנינות
או משפטי חוכמה מסוגים שונים.
תיאורי הדמויות ממשיות עד כדי כך שהקורא יכול לדמיין לעצמו את הדמות מול עיניו תוך כדי קריאה.
הדמות של חנה יונה התפתחה הכי יפה בספר ולכן כתבתי שהיא השחקנית הראשית.
מעניין אותי מאין מירה מגן שואבת את ההשראה לדמויות הללו... מה שבטוח שהשאיבה מבוצעת מבאר מאוד פורייה שגורמת לכל
קוראיה לחשוב, להרהר, להיאבק בזמן האבוד ולהכניס אנרגיה חיובית של "למצות, עוד וכמה שיותר".
לא אגזים אם אכתוב שהספר הזה מרפד את המערכת החיסונית של כל אחד מאיתנו לקראת המאבק מול הזמן ההולך ואוזל...
אני לא יכולה להימנע מציטוט מספר משפטים מהספר כדלהלן:
עמוד 23 : "היא קימרה את פיה, חייכה חיוך מתחטא והקמטים שמעל שפטה הצטופפו כמו שינויים של מסרק
סמיך"...)בחיים שלי לא חשבתי לתאר את הקמטים שלי שהרווחתי ביושר למסרק(
עוד משפט: עמוד 86 : "השינה אכפה עצמה עליה ונרדמה"....
עמוד 160 : "עוד לא מאוחר, אמרה כאילו לא ידעה שמאוחר מאוד, אבל צריך לומר משהו אז אומרים, כשאין קיר להישען
עליו עושים מהמילים קיר, תערובת של טיט וסיד וכלום".
עמוד 382 : "קידוש שיוצא מגרון בוכה מגיע לשמים רחוץ ונקי, דנה'לה, אין להם שם יותר מדי כאלה".
את הספר הזה עוטפים וכורכים כמה שיותר קרוב ל-"א-נ-י" שלנו. כל אחד צריך להיות מודע לדיקטטורה של הזמן שחולף וכל
אחד יתמודד על פי דרכו עם הרצון העז להספיק כמה שיותר.... אומנם קלישאה אבל משפט נכון תמיד: "כי כל יום שעובר
לא חוזר". )אחרי הספר הזה אני עוד עלולה להחליט לצבוע את שערותיי לבלונד  )
מותק של ספר! לא סתם ספר של קרא ושכח... הפעם זה קרא, זכור ועשה. זה מסוג הספרים שמשאיר את התאים
הלבנים שלנו במצב ערני הרבה זמן לאחר סיומו.
מומלץ בחום רב!
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ