ביקורת ספרותית על הטוחן המיילל - ספריה לעם #699 מאת אַרטוֹ פאסילינה
ספר טוב

---

ספר קצת שונה מהספרים האחרונים שנפלו לידיי בתקופה האחרונה. לדעתי מי שאהב את הספר "שנת הארנב" יתאהב גם בספר הנוכחי.

ארטו פאסילינה מגולל עלילה המביעה מחאה, ומעוצבת כאגדה נגד החברה, הממסד ואי קבלת השונה והמובדל.

אחרי מלחמת העולם השנייה, גונר הוטונן רכש טחנת קמח ישנה, שעמדה בשיממונה משנות השלושים בסוקובסקי המנומנמת שבלפלנד.

גונר מתואר כאיש גבוה, עם שיער חום, סנטר גדול, אף ארוך, מצח גבוה ועיניים שקועות וגדולות. לטענתו הוא הגיע לסוקוסקי שבצפון פינלנד, אחרי שטחנתו הקודמת נשרפה יחד עם אשתו. למרות שרשם הקהילה סיפר שהוא בכלל רווק. האמת לסטאטוס שלו לא התבררה עד לתומה.

גונר הוטנן בעלי ידי זהב תיקן כל דבר, ויחד עם זאת היה איש משונה. ככל שהיה בעל כישרונות זה לא עזר לו. החברה השיגה את שלה, ולא הטמיעה אותו בחברתה. למה?

שכניו ראו בו כמשוגע בגלל מצבי הרוח הקיצוניים שלו. לטוחן המיילל היה כשרון לחקות חיות יער, עד כדי כך שאנשי הכפר לא הצליחו להירדם בלילות. האיכרים שנזקקו לשירותיו קשקשו בזכותו, עד אשר גם הצד האינטרסנטי התמוסס לו... עמוד 12: "בסוף נתרגל גם לזה",... "הוא אולי משוגע, אבל מנסר קרשים טובים והוא גם לא יקרן." ..."חוץ מזה הוא הבטיח שיתקן את הטחנה, אז עדיף לא להרגיז אותו, שחס ושלום לא יעזוב ויחזור לדרום."...

לעיתים גונר היה מדוכא עם מבטים נוקבים ועגמומיים, ולפעמים עליז, צוחק, צוהל, שועט ברגליו בפראות, מספר מעשיות לא הגיוניות ומיילל...יללות זאב מסמרי שיער, ואיך הוא מסביר את יללותיו? עמוד 64: "היללות האלה... מתפרצות באופן אוטומטי... בהתחלה מופיע מן צורך להשמיע זעקה. אני מרגיש אז לחץ בראש, עד שאני ממש מוכרח לשחרר את הקריאה מהגרון בקולי קולות. זה לא בדיוק כורח, אבל איכשהו אני בכל זאת מיילל לעצמי. כל יללה כזו מקלה עלי, ואחרי כמה כאלו אני מרגיש הרבה יותר טוב."

הסיפור כתוב בפרקים קצרים, ומכיל את שגרת יומם של אנשי הכפר. תוך כדי חיי השגרה היום יומיים, התנגש גונר עם דמויות מהכפר. החנווני, השוטר פורטימו, הרופא, הדוור, החבר האסיר, היועצת החקלאית ועוד.

היחידה ולא רק היא שמצליחה להבין את גונר היא סנלמה קורמו – היועצת לענייני חקלאות ותזונה באגודה החקלאית.

סנלמה מתוארת כאישה ענוגה, חיונית בת שלושים עם שמלת קיץ פרחונית ובעלת גוף עם קול דקיק כנערה. בהמשך בין שני אלה מתרקם לו סיפור אהבה...ואיך הם הכירו?

סנלמה דגלה ברעיון שגידול ירקות בסביבה כפרית, הוא הדבר הטוב ביותר, במיוחד שהירקות יכולים להיות תוספת נהדרת למזון משובח. סנלמה שהטילה על כל אנשי הכפר לגדל ירקות וביניהם גם על גונר. ואיזה ירקות יגדלו? סלק, גזר,כרוב, אפונה וצמחי תבלין.

גן הירק הצליח אצל רוב שכניו של גונר, אבל אצל גונר הגן לא נתן אות חיים. סיטואציה זו היתה גורם מצויין, ליצור קשר עם היועצת סנלמה, ולהיוועץ בה, במיוחד שהיא מצאה חן בעיניו...

הספר מחולק לשני חלקים: חלק א' מתרכז בטחנה, בנייתה ומערכת היחסים עם אנשי הכפר, וחלק ב' מתרכז בבריחה, בהישרדות, והמרדף אחרי גונר בישימון.

יש בספר קטעים מצחיקים שהתגלגלתי מצחוק, הומור, וארטו פאסילינה גם לא חסך באירוניה.

הספור מעמיד את היחיד שאינו מוצא את מקומו מול החברה. ומה קורה כשהרוב אינו מוצא את מקומו בה? הוא היחידי שנאלץ להתבוסס בישימון של עצמו.

מעניין שהסופר משתמש דווקא בשוטר לאיש "הטוב", למרות שהשוטר מייצג את החוק והממסד הנוקשה.

חילופי העונות והנופים בספר קסומים ומרהיבים כגלויות וצילומי נוף.

"הטוחן המיילל" בדמותו של גנור "חולה" והוא "מ-י-י-ל-ל", מול כסילותו של העולם שאינו מצליח לחבק את השוני.

ספר מצחיק, שנון, ביקורתי ומפוכח, יש טובים ויש רעים, עם דמויות מעניינות. לדעתי הספר לא יתאים לכל אחד ויש שיטענו שהספר מוזר. אכן כן אני מסכימה להגדרה הזו אם כי "המוזרות היא המחאה!"

קריאה נעימה עם חיוך.

ועל זה נאמר: לֵךְ תּוֹכִיחַ שֶׁאֵין לְךָ אָחוֹת...

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על הטוחן המיילל - ספריה לעם #699