ביקורת ספרותית על הטוחן המיילל - ספריה לעם #699 מאת אַרטוֹ פאסילינה
ספר מעולה

---

"אולי קונרי, תעשה בכל זאת בשכל אם תמכור את הטחנה ותעבור לאמריקה. עד כמה ששמעתי, באמריקה הטירוף הוא לאו דווקא מגרעה, ומשוגעים מסתובבים שם חופשי. שם אף אחד לא ירדוף אותך, בתנאי שתעבוד כמו חמור". כך אומר שוטר הכפר פורטימו, מהדמויות הבודדות מהרשויות שיש בהן אנושיות - מעבר להיבטים פיסיולוגיים, לגיבור הסיפור גונר הוטנן, הוא הטוחן המיילל. יש שיגידו, ואסכים עימם בחפץ לב, כי הוא תיאור נאמן של אמריקה. אבל יש בו גם היבט קודר, הנראה לי לצערי הרב כתקף, המשקף את הנגטיב והוא חוסר הסובלנות בפריפריה האירופית כלפי השונה והזר.

אכן הטוחן מוכיח כי הוא מוכן "לעבוד כמו חמור" אבל הוא גם שונה. אפשר שהיותו זר המגיע לחברה סגורה מעצים את המיאון של החברה השמרנית לקבל את השונה. מכאן בונה פאסילינה עלילה בנויה היטב, המתפתחת על פי גזירת גורל, פרי מפגש בין חברה אטומה לאינדיבידואל יוצא דופן. התעמרות החברה בהוטונן דוחפת אותו למעשים שרק מחריפים את תגובת החברה וחוזר חלילה.

אך זהו רק היבט אחד של העלילה. פאסילינה מתאר גם את המצע הרעיוני להתנהלותו של כל צד. כך, הוטונן נכנס לבנק חמוש ברובה ודורש שישולמו לו כל חסכונותיו, שאותם סירב מנהל הבנק לתת לאהובתו של הוטונן בטענה שמשפטית אין לתת כסף להוטונן בלי אישורו של האופוטרופוס שמינו הרשויות. האם הוא שודד (לפי מנהל הבנק והרשויות) או אדם העומד על זכות הקניין, הרי אינו מבקש אלא שישולם לו הכסף השייך לו, ואף לא אגורה יותר ( על פי הוטונן).

העלילה מתרחשת בפינלנד המתאוששת מן המלחמה, בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת – אימיה מוזכרים פה ושם כמו גם העול הכלכלי הכבד שהושת על פינלנד המנוצחת. אבל הקשרי הזמן והמקום נשארים ברקע ואינם משתלטים על העלילה. בעיני זה שילוב מוצלח: הוא נוטע את העלילה בהקשר מוצק של זמן ומרחב, המפעפע לתוכה, אך לא משתלט עליה.

הוטונן לא לבד. סנלה קיירמו, היועצת החקלאית החיננית (גם היא זרה ולפי התיאורים של המחבר גם לא כל כך קונבנציונלית) מתאהבת בו; פיטיסיארווי, הדוור, שתיין מועד, כורת איתו שותפות ההופכת לברית איתנה. האם ידידיו אלו יצליחו לגשר בין החברה לבין האינדיבידואל המוזר? פאסילינה מכניס את הקורא לעולם המיוחד שבנה במיומנות רבה. העלילה מתנהלת באופן הגיוני נוכח טירוף המערכות בחברה (חלק מאירופה,להזכירכם, לא חלילה עולם שלישי).

אבל בניגוד לחברות אנושיות שהניחו לטיפוסי שוליים לנדוד לארץ בלתי נושבת (כמו נזירים מתבודדים, סגפנים וכיוא באלה). החברה בכפר סוקוסקי לא מסתפקת בכך והיא ממשיכה לרדוף את הוטונן גם ביערות ובשולי הביצות אליהן נמלט. תיאורי המרדפים אחריו הזכירו לי את הסרט המצויר "היפה והחיה" או לחילופין גרסה מודרנית של ציד מכשפות (פיתוח אירופי מפואר גם הוא...).

הדמויות בנויות נפלא: הוטונן, סנלה קיירמו, היועצת החקלאית ועוד מספר של דמויות אחרות: ארוינן, רופא הכפר, הפולה, סוכן הנדל''ן הממולח, הפסיכיאטר בבית החולים לחולי נפש ועוד.

תהיתי כיצד יבחר פאסילינה לסיים את הסיפור. גם כאן פאסילינה לא מכזיב – הוא בחר סוף מהאגדות (תרתי משמע).
לסיפור מצורפת אחרית דבר תמציתית ומעניינת מאת רמי סערי.

השורה התחתונה: סיפור נפלא, רוויי הומור דק, אמיתות כאובות, תיאורי טבע מקסימים, דיאלוגים מבריקים בפשטותם האירונית. לדעתי, סיפור שיש להניח לו לשקוע בתודעה לפני שמעריכים את איכויותיו במלואן. לאחר מכן - חמישה כוכבים ללא היסוס.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על הטוחן המיילל - ספריה לעם #699