ביקורת ספרותית על החשבון הלאומי מאת בועז עברון
ספר מעולה

---

האם הצליחה הציונות בהגשמת מטרתה? מהו עתידו של העם היהודי ושל מדינת ישראל לאור מידת השגת מטרה זו?

את השם בועז עברון לא רבים מכירים. אכן, הוא איננו חוקר בעל שם ואף לא סופר, אולם ניתוחיו את ההיסטוריה של ישראל ומצבה הנוכחי הינם מהמבריקים והחריפים שקראתי. הביוגרפיה האישית שלו נותנת מושג על המנעד הרחב של הרעיונות אליהם נחשף בחייו – מחבר בלח"י דרך חבירה (לתקופה קצרה) לתנועת "הכנענים" ועד לחוגי השמאל הפוסט-ציוני כיום. בנוסף, עברון הינו אותודידקט בעל ידע רחב היקף בהיסטוריה יהודית וכללית.

בספר מקיף זה עברון מציג תזה חדשנית ונועזת (הספר יצא לאור לראשונה בשנות ה-80') השוללת את התפיסה המסורתית של העם היהודי אשר יצא לגלות ושב אליה לאחר 2000 שנים. עברון מציג את מופרכותה של התפיסה לפיה היהודים הינם עם מיוחד, אשר זהותו חופפת לזהותו הדתית, ובמקום זאת, מצביע על האפשרות הפשוטה (ולכן עדיפה יותר בראיה מדעית) שהיהודים היוו לאורך ההיסטוריה, לכל הפחות מאז חורבן ממלכתם, עדה דתית ולא עם.

עברון מראה שיתרה מזו, הלאומיות נדחתה באופן אקטיבי ע"י הנהגת היהדות האורתודוקסית הרבנית, מכיוון שלא תיתכן לאומיות שלמה ביחד עם דת מסתגרת ואקסלוסיבית כפי שהתפתחה היהדות. דוגמה מוקדמת לכך היא פרישתם של ה"חסידים" (אבותיהם הרוחניים של "הפרושים") מהחשמונאים, במהלך מרד המקבים. עברון מדגים כיצד האליטה הדתית היהודית העדיפה תמיד להתקיים בצלה של ישות פוליטית אחרת, ובלבד שתוכל לקיים את מנהגיה. ריבונות דורשת מעורבות ויחסי גומלין עם העמים הסובבים ולא מאפשרת שמירה על "טהרת הדת". מקומה הטבעי של היהדות, לפיכך, הוא בגולה, ולא כישות לאומית עצמאית. היהדות, בבחירתה במצב של "עם לבדד ישכון", הוציאה עצמה אל מחוץ להיסטוריה.

הציונות באה להחזיר את היהודים להיסטוריה ולמשפחת העמים. עברון מציג את התפתחות התפיסות הציוניות לגבי המהות של הישות הנבנית בארץ-ישראל, וכיצד נסוגה ממנה הנהגת הישוב (המעבר משימוש במונח מדינה עברית למדינה יהודית). המהפיכה הציונית, על-פי עברון, לא הושלמה וחלה בה אף נסיגה אשר הפכה באופן פרדוקסאלי את מדינת ישראל להמשכו של "הגורל היהודי" - ישות המנותקת מההיסטוריה, ממשפחת העמים, ומנהלת מדיניות של "גטו מבוצר".

שורש הבעיה הוא בפחד להשלים את המהפיכה הלאומית אותה החלה הציונות – הפיכת היהודים מעדה דתית הנסמכת על כוחות פוליטיים זרים, לעם טריטוריאלי (ש"גבולותיו" אינם נקבעים על-פי הדת), המקיים מדינה עצמאית תוך השתלבות טבעית במשפחת העמים. במקום זאת, בתוך מדינת ישראל ממשיכה להתקיים המסגרת הדתית היהודית כבסיס הלאומי, אשר מצד אחד מתבדלת מהציבור הלא-יהודי בתוך תחומי המדינה ומצד שני מתחזקת זהות לאומית כוזבת של "עם יהודי עולמי", המורכב מיהודי ישראל והתפוצות. זהות כזו היא כוזבת מכיוון שהאינטרסים של היהודים בארץ הינם שונים בהכרח מאלו של היהודים החיים בתפוצות, כפי שלאורך הגולה לא היוו היהודים חטיבה לאומית אחת.

עברון מנתח את אופן התפתחות הזהות הלאומית היהודית במזרח אירופה במאה ה-19 והגשמתה במסגרת הציונות, כמו גם את הגורמים הדינמיים הפנימיים שהביאו לאי-הגשמתה המלאה. מתוך כך מוארים באור חדש סוגיות שונות במתחים הפנימיים בחברה הישראלית, בסכסוך הערבי-ישראלי וביחסי ישראל ויהדות התפוצות. עברון מסביר כיצד המצב האנומלי אליו התפתחה מדינת ישראל מערער את יסודותיה מבפנים ומזיק גם ליהודי התפוצות.

זהו ספר מרתק, מפתיע ויסודי. מגרעה אחת של הספר היא אורכו, ולדעתי ניתן היה לערוך אותו מעט יותר. יחד עם זאת אני חושב שכל אדם הרוצה להבין את מצב מדינת ישראל והחברה הישראלית כדאי שיקרא בספר זה, ולו רק כדי לעורר בו שאלות על הנחות היסוד עליהן חונכנו בבית-הספר.

» ביקורות נוספות של Huck
» ביקורות נוספות על החשבון הלאומי