ביקורת ספרותית על פרנסוס על גלגלים - רוג'ר מיפלין #1 מאת כריסטופר מורלי
ספר טוב

---

זו כנראה בעיה של אופי, אבל ניגשתי לספר הזה בחשדנות רבה.
הרושם שיצרו הביקורות והכריכה האחרוית היה שזה ספר חמוד וממיס, מהסוג שגורם לחובב הספרים לומר "הו, איזה ספר חמוד וממיס", ושהוא נכתב בכוונת תחילה להיות ספר מסוג כזה, על פי מתכון לספרים חמודים וממיסים.
כן, יש מתכון כזה.
כדי לקרוץ לחובבי הקריאה הספר צריך קודם כל לעסוק בספרים: סופרים, מוכרי ספרים, מועדוני קריאה, משהו כזה צריך לעמוד במרכז.
אבל, כמובן, צריך לגשת לעניין בזהירות:
מצד אחד צריך להחניף לקורא, לתת לו תחושה שהוא חלק מהמועדון המכובד של חובבי הקריאה, שלא כל אחד זכה לראות את האור הטמון בו, אבל הוא-הוא הקורא יכול לקרוא ולהזדהות בסיפוק רב:
"כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק, מוכרים לו חיים חדשים. אהבה וידידות והומור...
והנה אני מסתובב עמוס בגאולת נצח - כן, גברתי, גאולה למוחותיהם הקטנים והמצומקים - וקשה בכלל לגרום להם להבחין בה."

"העובדה שאנו נקראים אנשים אינה הופכת אותנו לאנשים. אין יצור עלי אדמות שרשאי לקרוא לעצמו בן אנוש אם אינו מכיר ספר טוב אחד לפחות."
הנה, טפיחה על שכם הקורא החובב.

מצד שני, צריך להיזהר לא להתנשא יותר מדי, לא לכוון גבוה מדי, אל חובבי "הספרות היפה", הגבוהה בלבד, אל פרופסורים לספרות, חלילה, כי כמה כאלה כבר יש. צריך לפנות אל כל חובב קריאה באשר הוא:
"אני לא ספרותית, כמו שכבר אמרתי, אבל אני אנושית דיי לאהוב ספר טוב"

"זה טוב ויפה שנשיאי קולג' יבנו להם מדפים של ספרות נהדרת בגובה חמש רגל וחצי ושמוציאים לאור יפרסמו סדרות של קלאסיקות מצופות לינוליאום, אבל אנשים צריכים את החומרים הטובים, הביתיים, הכנים, משהו שידחק אל בין צלעותיהם, יגרום להם לצחוק ולרעוד... משהו שידרבן אותם לשמור על האח בוערת ועל ערמת גזרי עצים מסודרת..."

"העולם מלא בכותבים גדולים שעוסקים בספרות... אבל הם כולם אנוכיים ומורמים מעם... כולם רואים באהבת הספרים סוד נדיר ומושלם, שמור למעטים, שמקומו בחדר עבודתם המבודד, שבו הם יכולים לשבת לבדם בלילה לאור נר, בידם סיגר, כוס יין פורט על השולחן..."

"בוא נראה: מה זה ספר טוב? אני לא מתכוונת לספרים כמו אלה של הנרי ג'יימס... בספר טוב צריך להיות דבר מה פשוט... ועליו להיות בעל לב פועם. ספר שכולו ראש לא יחזיק."

אלו עוד מצרכים נדרשים?
כן, רומן. כדאי שיהיה בלב הספר רומן, משהו נוגע ללב, ומה עוד? הומור, כמובן. בלי הומור זה לא ילך.

אלא שמתישהו באמצע הספר התחלתי לתהות לעצמי למה, בעצם, אכפת לי אם הספר נכתב באמצעות מתכון לספרים חמודים וממיסים אם התוצאה היא אכן ספר חמוד וממיס?
האם המשפטים שציטטתי נוטפי מודעות עצמית או שהם הגיגיו הכנים של הסופר? למה זה משנה בכלל?

עוד נקודות נוספות לספר על כך שהוא מעמיד במרכזו אשה חזקה ועצמאית הלוקחת את גורלה בידיה (והוא נכתב בשנת 1917!) ולא פחות חשוב - אשה שמנה בת 39 ולא צעירה יפהפיה.
ספר חמוד וממיס, כבר אמרתי?

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על פרנסוס על גלגלים - רוג'ר מיפלין #1