ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 ביולי, 2015
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
בבית הורי היתה קופסת קרטון, לתוכה נדחסו תמונות שלא סודרו באלבום. תמונות בשחור לבן, מצולמות די מרחוק, ואם לא הכרת את המצולמים – בדרך כלל לא הכרתי אותם - לא ידעת מי הם. כילדה הסתכלתי מפעם לפעם בתמונות עם המצולמים האנונימיים עבורי, ואיתגרתי את עצמי לנסות לנחש מי המצולמים ומה הסיפור שלהם, בלי לשאול את מי שהכיר אותם.
טוני ג'ורדן לקחה תמונה כזאת ובנתה מסביבה סיפור מרתק בדרך לא שיגרתית. כולם מכירים את הסאגות - בדרך כלל ארוכות מאד - העוקבות אחרי סיפור של משפחה לאורך מספר דורות. הרבה פעמים הסיפור מרתק אבל די מעייף. ג'ורדן בחרה בדרך אחרת: היא עוקבת אחרי אותה משפחה כשכל פרק מסופר כיום אחד בחייו ומנקודת ראותו של אחד מבני המשפחה, והפרקים אינם מסודרים באופן כרונולוגי. ג'ורדן ערבבה אותם כמו היו חפיסת קלפים והטילה אותם באופן מקרי לסיפור. הקורא צריך להתאמץ כדי לקשר את הסיפור, לזהות את המספר ואת התקופה, ולהבין את תרומתו לסיפור הכללי.
זה ספר קטן - 236 עמודים - שמקיף בערך 70 שנה - שלושה או ארבעה דורות. הוא מצליח במעט העמודים שלו לספר סיפור מרתק וגם לשרטט היטב את הרקע התרבות וההתנהגות. מדובר במשפחת פועלים - מעמד בינוני נמוך במלבורן, אוסטרליה, עם מעט מדי כסף, נסיונות מעוררי רחמים לטפס מעט במעמד החברתי, התמודדות עם מקום הקהילה בחייהם ("מה יגידו" המפורסם), והתייחסות להעדפת ילד אחד על אחיו ובחינת השונוּת בין ילדים שגדלו לכאורה באותה משפחה.
הספר כתוב היטב, מאפשר לקורא להגיע למסקנותיו בלי שידחקו בו, והתמונה - זו שעל הכריכה - מוסיפה עוד מימד לסיפור. זה ספר שגרם לי הנאה וחשיבה, הוא אומר: "הדרך בה אתה מפרש את מה שקורה לך היא למעשה הדרך בה הדברים יקרו". והתובנה הזו היא אמת לאמיתה, לדעתי, למרות שאינה מאפשרת לתרץ את מה שלא מצליח כ"נסיבות הגורל".
הקופסה ההיא עם התמונות עדיין קיימת, אבל היום כבר אין את מי לשאול מי המצולמים... תמונות יתומות.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, רץ!
האירועים החיצוניים הקורים לאדם נתונים לפרשנותו הסובייקטיבית. פעמים רבות רק התעקשותו של האדם על פרשנות מסויימת, היא הצובעת את האירוע בשחור או ורוד. |
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
יעל - הגדרה יפה - מה שקורה לך היא למעשה הדרך בה הדברים יקרו- הגדרה למיתוס המקבל תפנית עתידית.
או גישה דטרמניסטית - כזאות הטוענת שהעתיד ניתן לחיזוי על ידי העבר או ההוה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
לי יניני תודה רבה לך!
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת משובחת על ספר שאהבתי. קראתי אותו מזמן הזכרת לי ...
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
שונרא החתול - חן חן!
איזה אושר זה לחזור ולגלות את מה שאת ואפרתי כתבתן עלי. כמעט השתכנעתי... ובכל מקרה שימחתן אותי מאד מאד. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, אפרתי!
אני מעריכה מאד את דברייך. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, חגית!
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אסור לצחוק בתשעת הימים כמו שאני צוחקת למקרא התגובות הנהדרות שלך!!!
אני יגיד לך מה הדעה שלי עליך, ואני יריק על מי שאני רוצה ואפחד לא ילמד אותי התנהגות. למה שפעם שהייתי יושנת חלמתי שאני נהיית מלכה ונהייתי.
ובעניין מגדל השן, אני תיכף הולכת לשמה, למה שטיפולי שיניים זה אשכרה חור בכיס. ועוד כל הכדורים ששותים!!! לכי הבית, שונרתי, לא חשוב איזה, מגדל או וילה או מפלסים. אין כמו בבית. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
צודקת, גם בסיפורים האישיים היא יודעת להישמר מחשיפת יתר.
הם מרומזים, מרוחקים ולא מזמינים. בדיוק במידה, לטעמי.
ומי את בכלל שתקראי לה ״זותי״, ותלכלכי עליה שהיא מרימה את האף וזה. אה? את, יותר טוב שתשמרי את הפה שלך, למה אם לא, אני כבר יראה לך מאיפה החתול מטיל את מימיו. הבנת אותי, גיברת? (ועכשיו תחזירי לי את שלושת האייקיו שאיבדתי כשכתבתי את זה) |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
כן, מוכשרת נורא הבחורה הזאת. רק שלא תהיה לנו גאוותנית, זותי. אז אל תגלי לה.
נכון, את צודקת בעניין הסיפור האישי, אבל גם כשהיא מספרת סיפור אישי, יש בזה משהו כל כך לא מתחנף, שזה נראה לא אישי.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אפרתיתי, דווקא הפעם יש סיפור אישי על קופסת קרטון עם תמונות, והקופסה הזו מעוררת געגועים לדור של פעם ולזמנים שלא ישובו עוד.
היום התמונות מאוחסנות בכל מיני קופסאות דיגיטליות חסרות כל נופך אישי.
אבל חוץ מהעניין של סיפורי מעשיות אישיים, אני מסכימה עם כל מילה שלך. יעל הר ניחנה בכישרון נהדר לנתח ספרים במקצועיות מרשימה שאינה משעממת ואינה מכבידה. בקריאה של הביקורות שלה תמיד יש ערך מוסף. (יעל הר, סליחה על הכתיבה בגוף שלישי. זה מתוך כבוד. אין אומרים שבחו של אדם בפניו, גם אם הן וירטואליות וגם אם הפנים הן של זוג חתוליים) |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
כרגיל, הביקורות שלך קורקטיות וללא סיפורי מעשיות אישיים, ובכל זאת מרתקות, נהדרות, ומנתחות
את הספר באבחת איזמל מדוייקת ונותנת מבט חדשני ולא שגרתי על הספרים.
|
|
|
חגית
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת נהדרת על ספר מקסים!
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
