ביקורת ספרותית על תשעה ימים מאת טוני ג'ורדן
ספר טוב

---

יצירת אומנותית מהיבשת האוסטרלית!
תחילת הסיפור בשנה היא שנת 1939-תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה.
אירופה גועשת אבל באוסטרליה זה רק מתחיל...סוף היצירה בימינו.
מההיסטוריה ידוע שבמלחמת העולם השנייה אוסטרליה התגייסה לצידה של ברטניה במערכה נגד גרמניה הנאצית. כאשר היפנים החלו להשתלט על דרום מזרח אסיה ולהפציץ את צפון אוסטרליה, הכוחות האוסטרליים הופנו להילחם בחזית במזרח אסיה. עם התבוסה של היפנים על ידי כוחות ארצות הברית הפכה אוסטרליה להיות בת בריתה הקרובה ביותר של ארצות הברית, ומאז 1945 היתה שותפה לכל המלחמות שארצות הברית השתתפה בהם.
היצירה הנוכחית מחולקת לתשעה פרקים שבכל פרק דמות אחרת, וכל פרק מסופר בגוף ראשון על ידי אחת הדמויות מנקודת מבטה של אותה דמות.
הכתיבה של הסיפור נהדרת ולא נופלת מהספר הקודם "רומן עם מספרים". גם בספר הזה טוני ג'ורדן נוגעת במוות.
... "הדבר היחיד שמעניק משמעות לחיים הוא הידיעה שבסופו של דבר כולנו נמות"... (מתוך הספר רומן עם מספרים).
בסיפור הזה יש מטבע, תליון, שקר, תמונה וכל הדברים הללו יכולים לשנות את החיים.
הליבה של הספר הינה משפחת וסטווי שמורכבת משלושה אחים: קיפ ופרנסיס (תאומים), קוני ואם המשפחה-ג'ין. (האב נדרס בתאונה ברכבת החשמלית).
האם גי'ן מפרנסת את המשפחה, קיפ מפסיק את לימודיו כדי לעזור לאם לפרנס את המשפחה, פרנסיס ממשיך ללמוד.
קיפ-הדמות הראשונה יוצא בשעה מוקדמת מהבית שכל בני הבית ישנים והוא פונה לטפל בסוס צ'רלי. הוא מאכילו, מנקה את האורווה ותמורת הטיפול בסוס והניקיון הוא מקבל שילינג ממר האסטינג השכן.
סטנזי-הינה הדמות השנייה ביצירה והיא פסיכותרפיסטית שמטפלת בויולט שבוגדת בבעלה "הקשיש" ונלחמת בדיאטה. סטנזי מפרה את הכללים בפרק הזה ומעמידה את צריכה מעל צרכי המטופלת שלה...
פרקים נוספים הם של ג'ן, פרנסיס, קוני, ג'יק השכן, הבנות ואשתו של קיפ.
הדמויות בספר מגוונות ומיוחדות עם מטען של רגשות לא מבוטל: אהבה, אכזבה, שקר, אובדן, אי הבנות וגורל של בחורה צעירה...
כל פרק מדגדג בבטן: שרלוט, אנאבל, גי'ן, פרנסיס, קוני...
המלחמה ברקע גם כשרוקדים ושרים....


ציטוט עמוד 162: "כך כולנו עומדים שם בהמולת המוזיקה והריקודים, מאובנים כמו פסלים, ולא אומרים כלום. כל אחד מאיתנו חושב על מישהו שהוא לא יראה שוב לעולם. זו משמעות המלחמה. אמנם המלחמה הסתיימה וכולנו כאן, באולם ריקודים, אבל יש חללים ריקים בין האנשים בקהל. אנשים נעדרים, כאלה שאמורים להיות כאן ולרקוד ולדבר, לחיות ולנשום."...
ספר קריא, הדמויות בנויות היטב והן מצליחות במערומיהם לצבוט לנו בלב...
מומלץ בחום.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על תשעה ימים