הספר "תשעה ימים" נכתב בהשראת הצילום שמופיע על גבי הכריכה שלו, שצולם במהלך מלחמת העולם השנייה, ומראה בחורה צעירה שנפרדת לשלום מחייל בתחנת רכבת. זה עורר בי אסוציאציה של תרגילים מהסוג שמקבלים בסדנאות כתיבה למיניהן, אבל התוצאה הסופית במקרה הזה נפלאה, מרגשת ובוגרת מאוד: סיפור בתשעה קולות, סיפור שנכתב מנקודת המבט של תשעה אנשים שונים אבל קשורים זה לזה שמתארים כל אחד יום אחד משמעותי בחייהם.

אהבתי את האמצעי הזה שבו השתמשה טוני ג'ורדן. הימים אינם מוצגים לפי סדר ההתרחשות שלהם, וזה הופך את הספר למעין פאזל, כשהקורא צריך לעשות את הקישורים בעצמו, וזה רק מוסיף עוד מימד של עניין לספר שמלכתחילה תופס אותך מהעמוד הראשון שלו.

הכתיבה של טוני ג'ורדן מלאת חיים, רעננה, אינטליגנטית וקלה לקריאה, ומה שהופך אותה למרשימה עוד יותר זה באמת השימוש בתשעה קולות אמינים לחלוטין שהופכים את הספר למעין ספר היסטוריה, למרות שהוא רחוק מאוד מזה. הסיפורים מתרחשים כולם בפרבר מלבורני, והמוטיבים החוזרים ביניהם הם מטבע אחד, תליון, תמונה ושקר שליווה את חייהן של כל הדמויות והשפיע עליהן. הספר נקרא כמו אסופת סיפורים קצרים יותר מאשר כמו רומן, ועדיין היה יצירה שלמה ואחידה בעיניי.

כתיבת רומן מתשע נקודות מבט היא משימה שאפתנית לכל הדעות. הסופר מסתכן בכך שהקורא לא יצליח לפתח מעורבות רגשית כלפי הדמויות. במקרה הזה, ההפך היה הנכון. הדמויות מתוארות היטב, בפרט בהתחשב בעובדה שכל אחת מהן זוכה "להישמע" פרק אחד בלבד. כל סיפור שהסתיים היה פרידה עבורי מדמות שנקשרתי אליה, ונשארתי עם טעם של עוד ורצון ללמוד עוד על הדמויות. אבל בסופו של הספר, שמחתי שקיבלתי כזה מגוון של דמויות שרק העצים את ההשפעה של הסיפור בכללותו.

בשורה התחתונה, מדובר בספר מרגש ומיוחד של סופרת שמצטיינת במיוחד ב"סטורי טלינג", וספר שחלק גדול מהקסם שלו הוא בזכות העובדה שהוא מספק הצצות לתוך רגעים גדולים בחיים "קטנים" ורגילים.

בבית הורי היתה קופסת קרטון, לתוכה נדחסו תמונות שלא סודרו באלבום. תמונות בשחור לבן, מצולמות די מרחוק, ואם לא הכרת את המצולמים – בדרך כלל לא הכרתי אותם - לא ידעת מי הם. כילדה הסתכלתי מפעם לפעם בתמונות עם המצולמים האנונימיים עבורי, ואיתגרתי את עצמי לנסות לנחש מי המצולמים ומה הסיפור שלהם, בלי לשאול את מי שהכיר אותם.

טוני ג'ורדן לקחה תמונה כזאת ובנתה מסביבה סיפור מרתק בדרך לא שיגרתית. כולם מכירים את הסאגות - בדרך כלל ארוכות מאד - העוקבות אחרי סיפור של משפחה לאורך מספר דורות. הרבה פעמים הסיפור מרתק אבל די מעייף. ג'ורדן בחרה בדרך אחרת: היא עוקבת אחרי אותה משפחה כשכל פרק מסופר כיום אחד בחייו ומנקודת ראותו של אחד מבני המשפחה, והפרקים אינם מסודרים באופן כרונולוגי. ג'ורדן ערבבה אותם כמו היו חפיסת קלפים והטילה אותם באופן מקרי לסיפור. הקורא צריך להתאמץ כדי לקשר את הסיפור, לזהות את המספר ואת התקופה, ולהבין את תרומתו לסיפור הכללי.

זה ספר קטן - 236 עמודים - שמקיף בערך 70 שנה - שלושה או ארבעה דורות. הוא מצליח במעט העמודים שלו לספר סיפור מרתק וגם לשרטט היטב את הרקע התרבות וההתנהגות. מדובר במשפחת פועלים - מעמד בינוני נמוך במלבורן, אוסטרליה, עם מעט מדי כסף, נסיונות מעוררי רחמים לטפס מעט במעמד החברתי, התמודדות עם מקום הקהילה בחייהם ("מה יגידו" המפורסם), והתייחסות להעדפת ילד אחד על אחיו ובחינת השונוּת בין ילדים שגדלו לכאורה באותה משפחה.

הספר כתוב היטב, מאפשר לקורא להגיע למסקנותיו בלי שידחקו בו, והתמונה - זו שעל הכריכה - מוסיפה עוד מימד לסיפור. זה ספר שגרם לי הנאה וחשיבה, הוא אומר: "הדרך בה אתה מפרש את מה שקורה לך היא למעשה הדרך בה הדברים יקרו". והתובנה הזו היא אמת לאמיתה, לדעתי, למרות שאינה מאפשרת לתרץ את מה שלא מצליח כ"נסיבות הגורל".
הקופסה ההיא עם התמונות עדיין קיימת, אבל היום כבר אין את מי לשאול מי המצולמים... תמונות יתומות.

משפחה זה דבר מסובך, מתוסבך וסבוך. ולכן הספר הזה הוא כ"כ מרתק ומעניין עבורי.
"חפירולוגיה משפחתית" משובחת, מותחת, מרתקת.

הספר מתאר יום אחד בחיי כל אחד מבני משפחת ווסטווי , משפחה אוסטרלית קשת יום. סה"כ -תשעה ימים.
יום אחד שהביא לשינוי, מהפך או הבנה עמוקה לגבי המשך חייהם.
הפרקים נעים בין תקופות שונות החל ממלחמת העולם השנייה ועד ימינו.
הספר הזכיר לי סוג של פאזל. בכל פעם נגלה עוד חלק, עוד סוד ועוד פלונטר לא פתור כשבסוף הכל מתחבר לכדי תמונה כואבת.
הדמויות כל כך שונות אחת מהשנייה, כל כך ססגוניות על רקע שכונת המגורים האפרורית.
כל דמות והחוויה המכוננת שלה, אם זו אהבה, מוות, מלחמה, גאווה או בגידה.
הקשרים המשפחתיים, הסודות והתוצאות ההרסניות נפרמים ונפרסים אט אט .
הפרקים לכאורה נפרדים אחד מהשני אך הסופרת מחברת אותם ביד אמן, במלאכת מחשבת עדינה ומיוחדת לכדי סיפור אחד עם אמת לא פשוטה, סודות שנקברו, ותמונה אחת שהונצחה ומסמלת את כל אלה.

כ"כ נהניתי.

חוויה ספרותית נפלאה,יצירת אומנות,במילה אחת נפלא.
רומן מקסים ,כתוב על ידי דמויות,כל אחד מהזווית שלו,שילוב דמויות,
עבר עם ההווה,לכל מי שירצה לקרוא ספרות מופת אז בבקשה,נולדה לנו פה יצירת מופת.
אני לא יכולה להפסיק לשבח,את כושר הכתיבה של הסופר.

באחד מהציורים של הצייר ורמר, בן המאה השבע עשרה, נראית נערה אלמונית. הפער בין בגדיה של הנערה, הנראים מתאימים לדלת העם של תקופת הציור, ובין מה שנראה כעגיל פנינה יוקרתי שהיא עונדת, יצר סקרנות אצל רבים. כך נולד הספר "נערה עם עגיל פנינה" ובו טרייסי שבלייה מנסה לתת לנערה זהות, למקם אותה בסביבתו של האמן ולהכניס מסגרת לסיטואציה שהביאה את הנערה לענוד את העגיל, ואת הצייר לצייר אותה. כך נפרשת בפני הקורא יריעת חייו של ורמר, ושל הולנד בתקופתו. רסטורציה שנעשתה לציור לאחר זמן הראתה שככל הנראה אין זה עגיל פנינה, אלא עגיל מתכת פשוט, כך שהסיפור אין לו כבר על מה להתבסס, אבל הוא יפה בכל זאת.

ולמה אני כותבת את זה כאן, ולא בדף הספר של "נערה עם עגיל פנינה", כמתבקש? נכון. צדקתם. כי יש קשר לספר הזה. גם הספר הזה נכתב בהשראת תמונה. הפעם לא יצירת אומנות צבועה בצבעי שמן מהמאה השבע עשרה, אלא תצלום מימי מלחמת העולם השניה, אבל העיקרון יפה. את התצלום, מעובד בצבע, אפשר לראות על כריכת הספר. המון אנשים וביניהם חייל הגוחן אל נערה ונפרד ממנה.

בניסיון להכניס מסגרת לתמונה - מי החייל, מי הנערה, מה הנסיבות שבהן צולמה התמונה, מה הסיפור של האנשים המצולמים בה ומה עלה בסופם, מביאה טוני ג'ורדן תשעה אנשים כדי לספר סיפור. ואם המספר הזה נראה לכם גדול, אז הוא לא רק נראה. בנוסף תשעת האנשים חיים בארבעה דורות שונים. הם מספרים, כל אחד בלשונו הייחודית ובהתאם לאישיותו על יום אחד, משמעותי בחייהם. תשעה אנשים, תשעה ימים. זו המשמעות של שם הספר. התמונה כנראה לא מספיקה, ולכן ג'ורדן הכניסה גם חפצים משמעותיים שעוברים בין הדורות - מטבע ישן, ותליון יקר.

ועכשיו לשאלה המתבקשת הבאה. איך הספר? טוב, אז קשה לי להגיד. התחלתי לקרוא, והקריאה לא זרמה. אז הנחתי את הספר על השידה שליד המיטה. כך שאם עיתונאי מזדמן נורא ירצה לראיין אותי, וישאל את השאלה "איזה ספר מונח עכשיו ליד המיטה שלך" תהיה לי תשובה בשבילו. כך הונח לו הספר, ובכל פעם קראתי ממנו כמה עמודים. את חלקם קראתי אפילו כמה פעמים, כי לפעמים נשמטה לי הסימניה, ולפעמים הייתי צריכה לחזור אחורה כדי לזכור על מה מדובר. אז עיתונאי לא פגש אותי למרבה הצער, אבל כן היה משחק טפשי באיזה פורום, שביקש לפתוח בעמוד 87, ולהעתיק משם את המשפט השישי. הנה הוא:

"אמא לא מתכוונת בשום אופן לרמוז שקוני עשתה משהו לא ראוי, על אף היעדר דמות אב בחייה, שכן לפעמים, כשגבר הוא שתיין, מוטב למשפחתו בלעדיו".

המממ.... העתקתי. והמשכתי לקרוא. וכך עברו להם הימים, ובכל יום קראתי 4-5 עמודים, וזהו. כלום לא התחבר לכלום. ואז הגיעה "בצורת הקריאה" שכתבתי עליה, אותם ימים שמחוייבויות משפחתיות מנעו ממני להגיע לספריה. ואז לקחתי את הספר והמשכתי ברצף. גם כאן נזקקתי לדפדופים הלוך וחזור כדי לזכור מי הוא מי. וקצת אימוץ מחשבה כדי להבין באיזו תקופה אנחנו נמצאים, ומה הקשר של דמות הדובר לדמויות האחרות שכבר קראתי עליהן. ראיתי כאן באחת הסקירות המלצה: "המלצה שלי לכתוב על פתק את שמות הדמויות המצטרפות לאט לאט לעלילה ואת הקשרן בשתי מילים. כך ניתן לעקוב בקלות אחרי העלילה." אז זה נכון, וזה מה שצריך לעשות כנראה. בד בבד, זו גם תעודת עניות לספר אם זה מה שנדרש. בעיקר אם לא מדובר בסאגה בת אלף עמודים, אלא בספר דקיק, המונה בעברית 236 עמודים. רציתי לכתוב רשימה כזאת, אבל זה הורס חלק מהספר ומהווה קלקלן. אז החלטתי לעזוב.

בסופו של דבר סיימתי את הספר. הוא נחמד, אם כי לא מדהים. מספר פרק בהיסטוריה של אוסטרליה, ובהיסטוריה העולמית של כולנו, וכתוב יפה. אם כי גם אותו הוצאת "כתר" התעקשה להדפיס באותו גופן שמעצבן את העיניים שלי, זה עם הצד"י הסופית הנוטה באלכסון.

ספר מיוחד, מרגש, מתפתח לאט, רומן שובה לב, ממליצה בחום!
הסיפור מתחיל בשנת 1939 באוסטרליה שנמצאת על סף מלחמת העולם השניה בשכונת פועלים קטנה בה גרה משפחת וסטווי וממשיך עד ימינו.
בספר מתוארים תשעה ימים, כל יום הוא פרק. כל פרק מתאר יום משמעותי בחייה של דמות אחרת: הנער קיפ, אחיו פרנסין, אחותו קוני,אמו, אביו, ג'ק השכן, שתי בנותיו של קיפ, הנכד של קיפ, אנאבל אשתו של קיפ.
פרקים מסויימים מתארים אירועים מהעבר, כאשר קיפ עדיין ילד, ופרקים אחרים מתארים אירועים מההווה, כאשר קיפ הוא כבר סבא.
בהתחלה קשה להבין את הקשר בין הדמויות אבל לאט לאט הקשר מתברר כאשר הפרק האחרון סוגר מעגל ומבהיר את הכל. זהו פרק מרגש שגרם לי להזיל דמעות.
בפרקים מוזכרים חפצים שונים: מטבע שילינג, תליון, תמונה גורלית, חפצים שקישרו בין אנשים, עברו מיד ליד והשפיעו על חיי הדמויות עד היום.
בפרקים מתוארים רגעים של התאהבות, אכזבה, גילויים מרגשים, התמודדות עם מוות, אובדן, פרידה, רגעים מרגשים בחיי משפחת וסטווי.
שימו לב לתמונה המרגשת בכריכת הספר, זהו רגע משמעותי מאד שתועד במצלמה , רגע גורלי בחיי אחת הדמויות במשפחת וסטווי שמשפיע על המשפחה עד היום.
ספר חמוד ומרגש, ממליצה בחום!

יצירת אומנותית מהיבשת האוסטרלית!
תחילת הסיפור בשנה היא שנת 1939-תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה.
אירופה גועשת אבל באוסטרליה זה רק מתחיל...סוף היצירה בימינו.
מההיסטוריה ידוע שבמלחמת העולם השנייה אוסטרליה התגייסה לצידה של ברטניה במערכה נגד גרמניה הנאצית. כאשר היפנים החלו להשתלט על דרום מזרח אסיה ולהפציץ את צפון אוסטרליה, הכוחות האוסטרליים הופנו להילחם בחזית במזרח אסיה. עם התבוסה של היפנים על ידי כוחות ארצות הברית הפכה אוסטרליה להיות בת בריתה הקרובה ביותר של ארצות הברית, ומאז 1945 היתה שותפה לכל המלחמות שארצות הברית השתתפה בהם.
היצירה הנוכחית מחולקת לתשעה פרקים שבכל פרק דמות אחרת, וכל פרק מסופר בגוף ראשון על ידי אחת הדמויות מנקודת מבטה של אותה דמות.
הכתיבה של הסיפור נהדרת ולא נופלת מהספר הקודם "רומן עם מספרים". גם בספר הזה טוני ג'ורדן נוגעת במוות.
... "הדבר היחיד שמעניק משמעות לחיים הוא הידיעה שבסופו של דבר כולנו נמות"... (מתוך הספר רומן עם מספרים).
בסיפור הזה יש מטבע, תליון, שקר, תמונה וכל הדברים הללו יכולים לשנות את החיים.
הליבה של הספר הינה משפחת וסטווי שמורכבת משלושה אחים: קיפ ופרנסיס (תאומים), קוני ואם המשפחה-ג'ין. (האב נדרס בתאונה ברכבת החשמלית).
האם גי'ן מפרנסת את המשפחה, קיפ מפסיק את לימודיו כדי לעזור לאם לפרנס את המשפחה, פרנסיס ממשיך ללמוד.
קיפ-הדמות הראשונה יוצא בשעה מוקדמת מהבית שכל בני הבית ישנים והוא פונה לטפל בסוס צ'רלי. הוא מאכילו, מנקה את האורווה ותמורת הטיפול בסוס והניקיון הוא מקבל שילינג ממר האסטינג השכן.
סטנזי-הינה הדמות השנייה ביצירה והיא פסיכותרפיסטית שמטפלת בויולט שבוגדת בבעלה "הקשיש" ונלחמת בדיאטה. סטנזי מפרה את הכללים בפרק הזה ומעמידה את צריכה מעל צרכי המטופלת שלה...
פרקים נוספים הם של ג'ן, פרנסיס, קוני, ג'יק השכן, הבנות ואשתו של קיפ.
הדמויות בספר מגוונות ומיוחדות עם מטען של רגשות לא מבוטל: אהבה, אכזבה, שקר, אובדן, אי הבנות וגורל של בחורה צעירה...
כל פרק מדגדג בבטן: שרלוט, אנאבל, גי'ן, פרנסיס, קוני...
המלחמה ברקע גם כשרוקדים ושרים....


ציטוט עמוד 162: "כך כולנו עומדים שם בהמולת המוזיקה והריקודים, מאובנים כמו פסלים, ולא אומרים כלום. כל אחד מאיתנו חושב על מישהו שהוא לא יראה שוב לעולם. זו משמעות המלחמה. אמנם המלחמה הסתיימה וכולנו כאן, באולם ריקודים, אבל יש חללים ריקים בין האנשים בקהל. אנשים נעדרים, כאלה שאמורים להיות כאן ולרקוד ולדבר, לחיות ולנשום."...
ספר קריא, הדמויות בנויות היטב והן מצליחות במערומיהם לצבוט לנו בלב...
מומלץ בחום.
לי יניני

תשעה ימים כמו יום אחד ערפילי שמתבהר לאט לאט והתמונה כולה הנפרשת על פני עשרות שנים מתגלה ומטלטלת. רומן משפחתי עם סמלים וסודות כמו שיש בעוד משפחות, הכתיבה והשילוב הן שעושות אותו למופלא כל כך.
ספר עשיר בדמויות שבקלות ניתן להתאהב/להתחבר אל כולן. החצי הראשון אולי דורש הנעה, אך החצי השני הוא הנאה סוחפת ומרתקת.
המלצה שלי לכתוב על פתק את שמות הדמויות המצטרפות לאט לאט לעלילה ואת הקשרן בשתי מילים. כך ניתן לעקוב בקלות אחרי העלילה.

הספר מספר על תשעה דמויות, בתקופות שונות הקשורות כולן דרך חפצים וקשרי משפחה. הספר נכתב בצורה בהירה ומרגשת. ב"חציון הראשון" של הספר אתה לומד להכיר את הדמויות והחפצים. המלצתי לא להתייאש, להמשיך לקרוא. החציון השני הוא העוצמתי. ריגש אותי מאוד.